אזהרה דרמטית: עזה מסיחה את הדעת מהאיום הקטלני באמת

בעוד ראש הממשלה בנימין נתניהו מצהיר כי המלחמה ברצועת עזה לא תיפסק עד למיטוט המוחלט של חמאס, במאמר מקיף שפרסם האלוף במיל יצחק בריק במעריב עולה אזהרה חמורה. גם אם חמאס יובס לחלוטין בעזה, ישראל לא תצא נשכרת אלא עלולה למצוא את עצמה מוקפת מכל עבר באיומים מתעצמים מצפון וממזרח, מחוץ וגם מבפנים.

בריק מצביע על כשל אסטרטגי מהותי. לדבריו, במשך שנתיים השקיעה ישראל את כל המשאבים הצבאיים והמדיניים במערכה נקודתית בעזה מול לוחמת גרילה מתישה שמכרסמת בכוחות צה"ל, בעוד הזירות האחרות סביבנו הולכות ומתחזקות. "האיומים במעגל הראשון, השני והשלישי מתעצמים בקצב מסחרר", הוא כותב ומזהיר כי ההתמקדות הצרה בעזה הופכת את ישראל לעיוורת למה שמתרחש מעבר לגבול.

במאמרו הוא תוקף את מה שהוא מכנה חשיבה ביטחונית שרלטנית. לדבריו זו גישה שנראית בטוחה ומנחמת לציבור אך בפועל חסרת בסיס עובדתי וניתוח רציני. היא מציעה פתרונות קסם של "מיטוט מוחלט" בלי להבין שמדובר במשימה בלתי אפשרית ותוך התעלמות ממגבלות ידועות.

צבא מצריםצילום: צילום מסך כאן 11

לדבריו המחיר כבר כבד. המלחמה הארוכה לא הכריעה את חמאס אך גרמה לשחיקה עצומה בכוחה של ישראל. החוסן החברתי הידרדר לשפל שלא נרשם זה שנים רבות, הכלכלה ספגה פגיעה, גם מערכת הבריאות והחינוך נפגעו, ומעמדה המדיני של ישראל בעולם נחלש. "בדיוק ברגע הזה", כותב בריק, "העולם הערבי סביבנו מתעצם בקצב מואץ וישראל עסוקה רק בכיבוי שריפות מיידי".

בריק מתייחס גם להזדמנות המדינית שנוצרה בזכות נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. לדבריו עצירת ההידרדרות תלויה כעת ביישום מלא של ההסכם בתיווכו. מדובר בהסכם דו שלבי הכולל הפסקת לחימה, שחרור החטופים ופינוי הדרגתי של הרצועה. אם ההסכם יקרוס, הוא מזהיר, עלולה לפרוץ מלחמה אזורית כוללת שבה ייטלו חלק חיזבאללה בלבנון, איראן, כוחות קיצוניים מטורקיה ומסוריה, קבוצות חמושות מירדן ואולי אף כוחות מתוך מצרים. לכך תצטרף אינתיפאדה ביהודה ושומרון וגלי טרור בתוך שטחי ישראל. "תרחיש כזה", הוא כותב, "עלול להפוך לאסון לאומי בקנה מידה היסטורי".

טראמפ בכנסתצילום: נועם מושקוביץ / דני שם טוב, דוברות הכנסת

המאמר מפרט בהרחבה את מוקדי הפעילות של חמאס במזרח התיכון. ברצועת עזה מחזיק הארגון במעוז המרכזי מאז 2007. ביהודה ושומרון פועלות תשתיות לפיגועי ירי, דקירה ודריסה, לעיתים בשיתוף פעולה עם ארגונים פלסטיניים נוספים. בדרום לבנון מחזיק חמאס תשתית צבאית בתיאום מתמשך עם חיזבאללה בחסות איראנית. טורקיה, קטאר ואיראן מעניקות לו מימון, נשק, אימונים ומודיעין. בסיני ממשיכות הברחות אמצעי לחימה דרך מנהרות מתחת לציר פילדלפי ואף באמצעות רחפנים, תוך העלמת עין מצרית. בירדן מתנהלת פעילות מחתרתית שחלקה מתמקד בהברחות נשק לשטחי יהודה ושומרון ובערעור היציבות בממלכה, כאשר בקרב הציבור הירדני שרובו ממוצא פלסטיני קיימת תמיכה משמעותית בחמאס.

בריק מבהיר כי כל אלה אינם תהליכים תאורטיים אלא מציאות מתהדקת. לדבריו ישראל מאבדת בהדרגה את כושר ההרתעה בעוד סביבתה הולכת ונבנית לרשת עוינת רחבה ומסוכנת. "ככל שישראל נחלשת", הוא כותב, "כך אויביה מקבלים מוטיבציה לתקוף".

במאמרו במעריב הוא קורא לשינוי סדרי עדיפויות לאומי. ישראל חייבת ליישם את ההסכם בתיווך טראמפ במלואו, להחזיר את החטופים ולפנות את הרצועה בשלבים, ובמקביל להשקיע מיידית בבניין כוח מותאם לרב זירתיות, בחיזוק ההגנה על העורף ובשיקום החוסן החברתי. בלעדי מהלך כזה ישראל עלולה למצוא את עצמה מול מערכה אזורית מתואמת שתהפוך את כל ההישגים בעזה לשוליים אל מול הסכנה הכוללת.