דניאלה גלבוע משחזרת: "שיחקתי אותה מתה, עד שמחבל נגע בי ודחף אותי עם הנעל שלו"

בחודש ינואר השנה שוחררה דניאלה גלבוע משבי חמאס, 477 ימים לאחר שנחטפה ב-7 באוקטובר ממוצב נחל עוז בו שירתה כתצפיתנית. בחלק מריאיון מיוחד שהעניקה לקרן נויבך בהסכת "נחל עוז המוצב שהופקר" שישודר בשבוע הבא בכאן רשת ב' ופורסם היום (ראשון), מספרת דניאלה על רגעי החטיפה מהמוצב. 

"אנחנו שומעות ערבית, ואני בראש שלי כאילו 'טוב, הנה, זה מה שחיכינו לו, זה מה שעשינו פה עד עכשיו'. חיכינו להם שפשוט יבואו", שחזרה דניאלה על רגעי הפשיטה של המחבלים למוצב. "פשוט עצמתי עיניים ברגע הזה, אני פיזית לא ראיתי כלום ממה שקרה כשהם נכנסו".

היא ממשיכה: "עצמתי עיניים כי פחד מוות, וגם קפאתי. הייתי במקום עם שתי ידיים על הראש שלי שגם חשוף לגמרי, כי אין לי מושג איך להגן על עצמי".

דניאלה אמרה כי עד החטיפה, פתחה עיניים רק ארבע פעמים. "פתחתי בבום הראשון, כשהיה כנראה רימון, כי בהתחלה זרקו רימונים, זה מה שהבנתי. והכל היה צהוב. אני מסתכלת ימינה, אני רואה את נועה (פרייס) והיא אומרת לי 'ירו בי'. ממש צורחת לי 'ירו בי'".

עוד היא ממשיכה לתאר את הסיטואציה: "אני מסתכלת שמאלה ואני רואה את כל הבנות שהיו לידי כבר זוחלות אחורה. אני כאילו באופן אוטומטי בזחילה, אנחנו כולנו בזחילה אחורה. מה תעשי? יורים עלייך, זורקים עלייך רימונים, מה תעשי? פשוט הלכנו אחורה באופן טבעי. אחרי זה חזרתי לעצום עיניים". 

לאחר מכן דניאלה מספרת על הפגיעה ברגל שלה: "הפעם השנייה שאני פותחת עיניים היא כשנפגעתי ברגל. לא ידעתי ממה זה, כאילו פשוט הרגשתי משהו חם, ברגל שלי, כאילו ממש חם. ואז פתאום אני פותחת את העיניים ואני רואה את הרגל שלי עם מלא דם. ואז גם בראש שלך 'מה, אני אמות עכשיו?'". 

דניאלה סיפרה כי לאחר מכן החלה לזחול על הקרקע כשהיא פצועה: "בלי נעליים. הפעם האחרונה שפתחתי עיניים, הסתכלתי אחורה, וראיתי את אביב (חג'ג'), ואביב זחלה, היא הייתה ממש רחוקה ממני כבר, והיא קלטה שאני מסתכלת עליה, אז היא צרחה לי 'דניאל, בואי', וניסיתי לזחול אליה". 

"ואז פשוט עצמתי עיניים חזרה, ושקט. הכל נעצר בבום. אני זוכרת את עצמי שוכבת פשוט במקום. היד שלי, יד ימין שלי על נועה פרייס, יד שמאל שלי על אביב. אין לי מושג מה קורה, אני עדיין עם עיניים עצומות, מנסה לשחק אותה מתה".

דניאלה מספרת כי בזמן שהתחזתה למתה, היא שמעה מחבלים מתקרבים. "מישהו מתקרב, תופס לי את היד, בודק אם אני באמת מתה. הוא נוגע בי, הוא מעליי ואין לי מושג מה הוא יכול לעשות לי, ואני חייבת להישאר כאילו אני מתה, זה מה שההיגיון אומר. אבל הוא רואה שאני כבר לא מתה". 

היא ממשיכה: "הוא קלט והוא דחף אותי עם הנעל שלו ואמר לי 'לכי, GO'. אני אוטומטית הרמתי ידיים, פחדתי שיירו בי באותו רגע בגלל עצם זה שהסתתרתי. את לא יודעת מה עובר להם בראש".

"ואז הם מושיבים אותי, ואת קרינה מושיבים לידי, ואז אני צריכה פשוט להסתכל על המחזה הנפלא במרכאות שמול העיניים שלי, במשך שלוש שעות, שזה פשוט כל הגופות של כל החברות שלי".

היא מספרת: "אני חשבתי בעצמי שאני מתה, ופתאום כשאת מגלה שאת חיה, שאת שרדת את מה שזה לא יהיה עכשיו, יש פה איזה מיליון מחבלים ואת יושבת ומסתכלת על הגופות של החברות שלך".

דניאלה מספרת כי הספיקה להחליף מספר מילים עם קרינה ארייב, שנחטפה ושוחררה יחד איתה במסגרת עסקת החטופים השנייה. "היא אומרת לי 'אני מרגישה שאני גם הולכת למות'. ואמרתי לה, 'קרינה', ממש בלחש כזה, 'את לא הולכת גם, את נשארת איתי. את היחידה שנשארה, תישארי איתי'".

"זה מאוד ניחם אותי באיזשהו מקום שהיא פה איתי, אבל היא גם הייתה מאוד פצועה. אני גם לא זוכרת באמת את התחושות שלי כשאני פיזית יושבת שם. אני לא מבינה פשוט מה הולך. זה כאילו תלשו אותי מהסיטואציה שלפני רגע היינו במיגונית, כולנו ביחד, ופשוט הושיבו אותי והראו לי את הסיוט הכי גדול שלי מול העיניים".