החטופים עדיין בעזה - אך נתניהו פתח שמפניות ומיהר להכריז על ניצחון

יש משהו כמעט מיסטי באופטימיות שנשפכה הערב מהצהרת ראש הממשלה. בנימין נתניהו נשמע כמי שכבר מחזיק ביד את המפתח לשחרור החטופים, כאילו ההסכם סגור, חתום, מוכן למשלוח. עוד רגע, כך נדמה היה מהטון שלו, המשפחות יזכו לראות שוב את יקיריהן. 

אבל דווקא הניסיון המצטבר - שלנו, של הציבור, ובעיקר של המשפחות שחיות כבר שנה בתוך רכבת הרים אכזרית של תקוות ואכזבות - מחייב זהירות. מי שמכיר את דינמיקת המו״מ מול חמאס יודע: שום דבר לא נגמר עד שהכול נגמר. והכול, בינתיים, רחוק מלהיות סגור.

וכאן עולה השאלה הקשה באמת: מה תרם ראש הממשלה בהצהרה הזו? האם היא מקרבת את העסקה או דווקא מקשיחה את עמדת הצד השני? האם מישהו שם בעזה יתרשם מהתיאטרון של נתניהו, או שיחליט להפוך את השולחן בדיוק משום שהציגו אותו כמי שכבר ויתר והתקפל?

בסוף, האפקט המיידי ברור: עוד רגע של אשליה לציבור הישראלי, עוד זריקת חמצן לראש ממשלה שנתקע עמוק בתוך ביצת המו"מ, ועוד פעם שבה נתניהו רותם את העגלה לפני הסוסים. ואם מישהו יישאר שוב שבור ומרוסק, אלה יהיו משפחות החטופים - שזקוקות לפחות הצהרות, וליותר תוצאות.