סליחה אם לפעמים נשאבתי אחרי כותרת מושכת יותר

עוד מעט יישמע “כל נדרי”. רחובות הערים יתרוקנו, הבתים יתמלאו בהתרגשות חרישית, וכל אחד יתמודד עם חשבון הנפש שלו. ערב יום כיפור הוא גם הזמן שלי לפנות אליכם קוראי "בחדרי חרדים" ולבקש סליחה.

אני כותב כאן לא מעט. לפעמים מתוך סערת אירועים, לפעמים מתוך לחץ של זמן, ולפעמים מתוך רצון לגעת בלב של הקוראים בכלים של עיתונות. אבל בכתיבה, כמו בחיים, אפשר גם לפגוע, בלי להתכוון, בלי לשים לב.

אני מבקש סליחה אם מישהו הרגיש שהטון שלי היה חד מדי, ציני או מקטין. לא הייתה לי כוונה לפגוע באיש. אני מבקש סליחה אם פספסתי נושאים חשובים שציפיתם שאאיר עליהם אור, או אם הכללתי ציבור שלם בכמה מילים חדות מדי. סליחה אם לפעמים נשאבתי אחרי כותרת מושכת יותר מאשר אחרי האמת המורכבת שמאחוריה.

אני מבקש סליחה גם על החיפזון. עולם החדשות דוחף קדימה בקצב מסחרר, ואולי לפעמים איבדתי סבלנות – לעצמי, למרואיינים, ואולי גם לכם, הקוראים.

אבל מעל הכול – אני מבקש סליחה לא כעיתונאי, אלא כבן אדם. אם מישהו שפגש אותי פנים אל פנים נפגע ממני, אפילו בשתיקה או במבט, אני רוצה לומר כאן בפשטות: לא זו הייתה הכוונה.

אנחנו נכנסים ליום הכיפורים עם התחושה שאנחנו עומדים ביחד. כל ישראל ערבים זה לזה. כולנו זקוקים למחילה, כולנו זקוקים לרחמים. מי ייתן ונזכה למחילה אמיתית – בין אדם לחברו ובין אדם למקום.

גמר חתימה טובה.