הבקשה האחרונה לכאורה, של יונה הנביא | טור מיוחד לערב יום כיפור

1.

בתפילת מנחה של יום הכיפורים, לאחר הקריאה בתורה העוסקת בעבודת היום, אנו עוברים אל קריאת ההפטרה שהיא ספר יונה כולו. בתוך כל סיפורו הדרמטי של יונה, הייתי רוצה להסב את תשומת לבכם למילה אחת יחידה, שנאמרת במהלך המאורעות הסוערים.

יונה מנסה להימלט מן השליחות שהטיל עליו הקב"ה, ובתגובה פורצת סערה אדירה בים. "וה' הטיל רוח גדולה אל הים". הספנים כולם מצויים בסכנת חיים ממשית, נאבקים להינצל ומפילים גורלות כדי לגלות מי אחראי לאסון, והגורל נופל על יונה.

מיד הם מפנים אליו שאלות קשות ונוקבות: "הגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת עלינו? מה מלאכתך? ומאין תבוא? מה ארצך? ואי מזה עם אתה?"

מילות התשובה של יונה נבחרות בקפידה: "עברי אנוכי, ואת ה' אלוקי השמים אני ירא, אשר עשה את הים ואת היבשה".

המילים הללו מטלטלות את אנשי הספינה. הם נבהלים עד עומק לבם וקוראים: "מה זאת עשית?" הם כבר הבינו, שיונה בורח מלפני השם, "כי הגיד להם." ומבקשים ממנו עצה: מה עליהם לעשות כדי להינצל?

בתוך הלחץ האיום, כשחייהם תלויים על בלימה, יונה משיב בפשטות נוקבת: "שָׂאֻנִי והטילוני אל הים, וישתוק הים מעליכם, כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם".

הספנים עוד מנסים לחתור בחזרה אל היבשה, אך לשווא. בסופו של דבר הם נכנעים, נושאים את יונה ומשליכים אותו אל הים - "ויעמוד הים מזעפו."

2.

סבי הגדול, הרב יצחק ידידיה פרנקל זצ"ל, שאל על מילה אחת בפסוק שנראית, לכאורה, מיותרת. ברגעים כאלה של סערה, כשהים רועש והספינה מיטלטלת בין חיים למוות, כל מילה שנאמרת שווה זהב. ויונה, במקום לומר בפשטות "הטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם", מוסיף מילה אחת: "שָׂאֻנִי". למה? מה משמעותה?

הרי כולם עומדים יחד על הסיפון, די היה לומר: "הטילו אותי לים". מדוע הוא מבקש "שָׂאֻנִי" - תסחבו אותי, תגררו אותי? איזה רווח יהיה לו אם ישאו אותו לפני שישלחו אותו למצולות??

3.

תשובה מרגשת למדי שמעתי מפי חתנו, סבי, הגאון הרב ישראל מאיר לאו שליט"א. לדבריו, המילה הזאת - "שָׂאֻנִי" - היא מילה גדולה מאוד. ברגעים שיונה חשב לאחרונים בחייו, הוא לימד את כולנו לקח גדול. הוא אמר לספנים: 'לפני שאתם מטילים אותי אל הים, לפני שאני טובע במצולות ומסיים את חיי - שָׂאֻנִי! תסחבו אותי, תגררו אותי, תנו לי עוד רגע אחד לחיות!'

יונה, נביא השם, שבסופו של דבר עשה את שליחותו והצליח להחזיר בתשובה את העיר נינוה כולה, לימד אותנו ב"שָׂאֻנִי" הזה כמה יקר כל רגע בחיים. כמה הוא חשוב. כמה הוא קדוש.
גם כאשר כבר אין ברירה אלא לומר: "הטילוני אל הים" - עדיין מבקש יונה: 'שָׂאֻנִי'. תנו לי עוד רגע אחד של חיים!'

בקול חנוק ובעיניים דומעות אמר סבי, שבמילה אחת של יונה - "שָׂאֻנִי" - יש הוראה לדורי דורות: אתה חי. אתה בריא. יש לך אפשרות ללמוד תורה? לגמול חסד? להאיר פנים לאחרים? אל תוותר. תנצל כל רגע. אל תאבד אפילו דקה אחת של חיים.

אחינו שנפלו בהגנה על חיינו, אחינו המאושפזים בבתי חולים שממש כעת נאבקים על חייהם - כל אלה, שמספרם גדל לצערנו בשנתיים האחרונות, מזכירים לנו את השיעור הגדול של יונה: אין מחיר לרגע של חיים.

"זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים, וכתבנו בספר החיים" ותעזור לנו שהם יהיו "למענך, אלוקים חיים".