אפס סובלנות: משה ולדר בטור מיוחד על הירצחו של צ'ארלי קירק

זה קרה.

צ'ארלי קירק, סופר ומוביל דעת קהל ואחד מאוהדי ישראל שעשו רבות למעננו בזירת ההסברה העולמית - נהרג בידי מתנקש שצלף בו מגג סמוך במהלך נאום לעיני המצלמות.

עכשיו כולם מדברים על האווירה הרעילה, על כך שהכתובת היתה על הקיר. חכמים בדיעבד.

הצד השני, זה שמואשם בהסתה פרועה, כמובן מסיר ממנו את האשמה והופך את הדבר לתוצאה של 'מציאות כואבת'.

אבל מעל הכל, הרצח של צ'רלי קירק - מלמד הרבה על מה שקרה לחשיבה המערבית בחמישים השנים האחרונות.

כשמרטין לותר קינג ג'וניור, לוחם זכויות השחורים המפורסם, נרצח בשנת 1968, הדבר הפך לאחד ממעשי הרצח הפוליטיים הכי מפורסמים בהיסטוריה.

היתה זו אבן דרך, הנה מישהו שבא להגן על זכויות אדם, מישהו שתמיד דרש התנגדות בלתי אלימה - נרצח בשל דעותיו הפוליטיות.

לאחר הרצח, ניצתו מהומות במקומות רבים בארה"ב שהובילו בין השאר להרג עשרות אנשים, לפציעתם של אלפים ולמעשי שוד וביזה שהתפרשו על פני עשרות ערים ברחבי ארה"ב.

דעת הקהל הוכשרה נגד מעשה הרצח הזה של אדם שבאמת דיבר כל הזמן בעד זכויות השחורים ונגד אלימות. הרצח היה תולדה של תופעה אמיתית של גזענות בציבוריות האמריקאית ולכן גרם למה שגרם.

בסוף רק אחד לוחץ על ההדק

אם ננתח את מה שקרה בזמנו, הרי שאנו רואים דעת קהל מסוכסכת שלא מוכנה לקבל את המושג 'זכויות השחורים', מציתה אווירה רעילה ולבסוף מגיע האחד ש"מוכן" ללכת את הצעד הנוסף ולעשות את המעשה "למען הכלל". רק אדם אחד ילחץ על ההדק בסופו של דבר, כל השאר הם אלה שהביאו אותו למסקנה שזה הדבר הנכון לעשות וגרמו בעקיפין לרצח.

חמישים שנה לאחר מכן, אחרי המבול של הפרוגרס באמריקה, אחרי האוניברסיטאות שמקבלות מימון מלא מעמותות שמשקיעות המון כדי שהדיבורים על 'זכויות אדם' יחלחלו עמוק אצל כולם דרך מוקדי שליטה, עובר דרך מאבק פוליטי מתמשך בין רפובליקנים הנתפסים כשמרנים, לבין הדמוקרטים הנתפסים כליברלים - התמונה הפוכה לחלוטין.

המושג 'שוויון זכויות' הפך לאקסיומה שקשה לחשוב מה היה לפניה, והמושג 'זכויות אדם' הפך להיות מעין סיסמה שמהווה ג'וקר בכל דיון ואם רק תנפנף בה מספיק, אתה תהיה צודק בכל מקרה.

לכאורה דבר מקסים, מה רע בכך שכולם יהיו שווי זכויות בעיני החוק?

הבעיה היא שזה תפס כל כך חזק, עד שהקריאה לסובלנות, הפכה בעצמה לחוסר סובלנות כלפי מי שמחזיק בדעות שמרניות. אפס סבלנות למי שאינו סובלני ואינו חושב כמוני.

כעת מבחינת הליברל, השמרן הפך לאויב העם. זה שכל עוולות העולם תלויות בו ולכן יש להילחם בו בחרב ובחנית.

עצלנות מחשבתית

הצד השווה שבדעה הזו שמכתיבה כיום את כללי המשחק ברוב העולם המערבי, הוא העצלנות המחשבתית. אין אפור, יש רק שחור ולבן.

חשוב לציין שלא לוקים בה רק אנשים מהשמאל, גם מי שחושב שיש פתרון קסם של זבנג וגמרנו מהצד הימני סובל מעצלנות מחשבתית.

אבל בהחלט מדהים לראות כמה שאנשים שחורטים על דגלם את הליברליות ואת חופש המחשבה, הופכים לחשוכים לחלוטין כאשר מבקשים מהם לנסות לפתור בעיה סבוכה.

וזה מי שהרג את צ'ארלי קירק 50 שנה לאחר הרצח של מרטין לותר קינג. עצלן מחשבתי. הפעם מהצד ההפוך לחלוטין, לא רעל של גזענות, אלא רעל של עצלנות וחוסר סובלנות כלפי דעות מורכבות ומול מציאות מורכבת.

אדם שמתעצל לחשוב לעומק, ניגש אוטומטית לחלוקה של העולם לשחור ולבן, בני האור ובני החושך, אין כאן מורכבות הכל ברור הכל נהיר ופשוט. יש גורם חזק ויש גורם מוחלש (לא חס וחלילה חלש בעצם, כי הכל הוא תוצאה של מעשי האדם...) והחלש תמיד צודק.

העצלן המחשבתי, בין משמאל או מימין, ידחה את האפשרות להימנעות או לתהליך זהיר, הוא רוצה לעשות מעשה משמעותי ולפיכך יתעלם מדברים הרי גורל, מהשלכות צפויות או מנתונים פשוטים שנמצאים מול עיניו. לצעוק 'שלום בכל מחיר' כאשר יש רק צד אחד לשלום – זה עיוורון בדיוק כמו שלצעוק 'מלחמה בכל מחיר' זה עיוורון.

האומץ להכיר במציאות

צ'ארלי קירק מייצג את הקול השפוי בדעת הקהל העולמית. זה שלא עושה הנחות ולא מוכן למחוק נתונים כדי שיהיה יותר נח, אלא מוכן להסתכל למציאות בעיניים.

לא נלך סחור סחור, אנחנו מדברים על התדמית של מדינת ישראל בעיני העולם המערבי באירופה ובאמריקה. אחד מהדברים שצ'רלי קירק טען מול גורמים פרו פלסטיניים, היא שאי אפשר להתעלם מהעובדה שהחמאס משתמש באוכלוסיה האזרחית כמגן אנושי, דבר שקשה עד בלתי אפשרי להתמודד איתו מבלי לגרום לאבידות בנפש. הוא הופך את האזרחים לנשק בידיו וממילא הוא חופשי לירות באזרחים ישראליים ללא הפרעה.

כאשר לוחמי זכויות האדם שומעים את הטיעון הזה - הם בדרך כלל משתגעים.

ניכר בהחלט לראות שקשה להם לפרק ולעכל את הסיטואציה המוזרה הזו, זכויות האזרח הישראלי מול זכויות האזרח העזתי.

הפתרון המיידי שלהם בדרך כלל היא - תפסיקו את המלחמה.

כמובן, למה לא לומר דבר כל כך פשוט שנראה כמו פתרון קסם של ילדים כאשר מדובר באחת מהסיטואציות הכי קשות של המאה הנוכחית?

התשובה היא - מדובר בעצלנות מחשבתית.

וכמו החשיבה המעוותת והפשרנית הזו שמוכנה לחיות עם האנשים הכי חשוכים בעולם רק כדי שיהיה להם יותר מסודר בראש מי הטובים ומי הרעים - הרצח הפוליטי של צ'רלי קירק, גם הוא תוצאה של עצלנות מחשבתית, זו שלא מוכנה להכיר במציאות מורכבת ומעדיפה לכסות את העיניים ולצעוק 'שחררו את פלסטין!' מבלי להכיר בכלל את המציאות בשטח או לבקש להביט בעיניים של חטוף ישראל אחד שמורעב כבר קרוב לשלוש שנים.

ועד שהם לא ילמדו להכיר במורכבות, להוציא את הראש מהחול ולהסתכל למציאות בעיניים במבט מפוכח - ככל הנראה יועלו עוד ועוד קרבנות שכאלה על מזבח הסובלנות הקדושה.

עד שלא תהיה יוזמה מספיק גדולה בעולם כדי להחליט מה יקרה בשני הצדדים, ככל הנראה נצטרך להמשיך להילחם.