מתי הקב"ה נהיה מלך? | טורו של הרב יצחק ידידיה שינפלד

מתי הקב"ה נהיה מלך? אולי מבריאת העולם? אולי מבריאת בעל־החיים הראשון או מבריאת אדם הראשון? לא! "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא". עוד לפני שהעולם נברא - ה' מלך. מה השתנה "לעת נעשה בחפצו כל"? "אזי - מלך שמו נקרא". כלומר, מהרגע שבו הופיעו בני אדם, הם התחילו לקרוא לו בשם 'מלך'. "ואחרי ככלות הכל", כשייגמר העולם או ייחרב, בשעה שהקב"ה יישאר "לבדו", גם אז "ימלוך נורא". בקיצור: הוא היה, הוא הווה, והוא יהיה בתפארה. לפני, אחרי ותוך כדי.

אם כן, מה באמת מתווסף ב"אזי מלך שמו נקרא”? רק פרט אחד: בזמן שאנחנו כאן, לא רק שהוא מלך אלא גם אנחנו מכנים אותו כך. אבל בעצם, חוץ מהפרט השולי הזה, נראה שאין שום משמעות כלפי המעמד המלכותי של השם - בין שקיים העם היהודי ובין שלא. 

2.

עם כל זאת, חז"ל תקנו לומר עשרה פסוקי 'מלכויות' במוסף של ראש השנה. והטעם, משום שאמר הקב"ה: "אמרו לפניי מלכויות, כדי שתמליכוני עליכם".

וכאן העם שואל: מה פירוש הדבר? וכי הקב"ה זקוק שנמליך אותו? הרי רק עכשיו אמרנו, ואנו אומרים זאת בכל יום מחדש: "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא… ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא." ובמילים אחרות: "ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך לעולם ועד." מלכותו שלמה ואינה תלויה בנו - איתנו או בלעדינו, ה' אחד. אם-כן, מה פשר הבקשה: "תמליכוני עליכם"?

3.

התשובה פשוטה מאוד. דמיינו אולם גדול. במרכזו במה, ועליה יושב איש מכובד ומגונדר. מכניסים לאולם אדם אזוק בידיו וברגליו, והאיש על הבמה מכריז: "אתה נשלח לעשר שנות מאסר!"

הנאשם מתחיל לבכות ולהתחנן על חייו. האיש על הבמה משיב לו: "תאמין לי, נתתי לך את העונש המינימלי. פחות מזה אני לא יכול. זה החוק!"

מי האיש היושב על הבמה? שופט.

עכשיו ננסה אחרת. אותו אולם גדול, אותה במה, ועליה איש מכובד ומגונדר. שוב מכניסים אדם אזוק, שוב פוסק האיש על הבמה: "אתה נשלח לעשר שנות מאסר!" ושוב הנאשם פורץ בבכי ומבקש רחמים אלא שבסיפור הזה, להפתעת כולם, האיש על הבמה אומר: "אתה יודע מה? למרות שזה החוק, הפעם אני מוותר לך."
מי יושב על הבמה עכשיו? מלך.

ההבדל בין שתי הסצנות ברור: שופט כפוף לחוק. מלך לעומתו, הוא עצמו החוק. הוא המדינה. בדרך כלל הוא יפסוק על פי החוק, אבל אם ירצה - ישנה, יעקוף, יחריג. מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל?!

4.

אומר ריבונו של עולם: ביום א' בתשרי - ראש השנה, מתקיים משפט חזק וקשה, איום ונורא. אין אפשרות להתחמק ממנו. כל באי עולם באים לפניי כבני מרון. אין עניין לנסות לטייח פרטים, אין שכחה מלפניי. אין דרך להסתיר דברים - אין נסתר מנגד עיניי.

ריבונו של עולם פונה לעמו ברחמים וכמו מסביר: 'אם אני בא בתור שופט, אין לכם שום סיכוי. הכל אבוד. אבל יש לי רעיון: תמליכוני עליכם, ואז אבוא למשפט כמלך. ובתור מלך, מי יאמר לי מה תעשה ומה תפעל. 

אין לי צורך אישי בהמלכה שלכם. לא בשביל עצמי אני מבקש. "תמליכוני עליכם" זו בקשה בשבילכם. אני רוצה, שאתם תקבלו עליכם את עול מלכותי. וכך, גם אם לא באמת מגיע לכם, אוכל לדון אתכם ברחמים ולתת לכל עם ישראל שנה טובה ומתוקה.'