החרדים תחת אש, אבל הפעם בקו הקדמי

בזמן שהמערכת הפוליטית מתכתשת סביב שאלת גיוס החרדים, הפיגוע הקשה שאירע הבוקר בירושלים זיקק תמונה אחרת לגמרי. חרדי חמוש שלף נשק והגיב בירי, לוחם צעיר מהחטיבה החרדית החדשה חשמונאים הסתער אל זירת הדם, ונהג מונית ירושלמי לא היסס לפתוח את דלתות רכבו ולפנות תחת אש נוסעת מבוהלת. שלושה אנשים משלושה עולמות שונים, שביחד יצרו פסיפס ישראלי נדיר של אחריות אזרחית וגבורה יוצאת דופן.

דווקא ברגע הזה מתחדד הפער שבין התדמית למציאות. בשיח הציבורי והפוליטי החרדים מוצגים לא פעם כמי שמסרבים לשאת בנטל, כמי שעומדים מן הצד בעוד אחרים מגינים על המדינה. הביטוי משתמטים הפך למטבע לשון, והפוליטיקאים מלבים את הסטיגמה הזו פעם אחר פעם. אלא שהמציאות בשטח מסרבת להתיישר עם הנרטיב הזה. אברך שמחזיק נשק אישי ומשתמש בו להצלת חיי אדם אינו עומד מנגד. לוחם חרדי בחטיבה חדשה שהוקמה במיוחד כדי לשלב את בני המגזר אינו נפקד. ברגעי מבחן מתברר שהציבור החרדי נוכח גם בחזיתות הפיזיות ולא רק במחלוקות התקשורתיות.

אין צורך לטשטש את העובדה שהוויכוח על הגיוס עמוק, קשה ורווי משקעים היסטוריים. אין כאן פתרונות קסם, וגם מי שמבקש אחדות לא יכול להתעלם מהמתח האמיתי שמפלג את החברה. ובכל זאת, שווה לעצור לרגע ולבחון את מה שקרה הבוקר. תחת אש, בלי חקיקה ובלי פסיקות בג"ץ, נוצרה שותפות חיה. שלושה אנשים שונים, כל אחד מרקע אחר, בחרו לפעול ולא להישאר אדישים.

וכך, דווקא מתוך רגע של פחד ואובדן, נחשף מחדש סוד החוסן הישראלי. זו אינה שותפות הנמדדת רק במספרים ובחקיקה אלא פסיפס חי של אנשים, חרדים, דתיים וחילונים, שכל אחד מהם מוסיף את חלקו. זהו הפסיפס שבסופו של דבר מחזיק את החברה הישראלית ברגעי האמת, גם אם הפוליטיקה עדיין מסרבת להכיר בכך.