לוחם במילואים בטור מרגש: החלטתי להקדיש את הנסיעה ללוחמי התורה

קטע מרגש ששלח לנו לוחם חרדים במילואים (שמו המלא שמור במערכת) בו כתב פוסט נרגש לרגל תחילת זמן אלול ומעלתם של בחורי הישיבות בימים אלו:

לא תכננתי בכלל לכתוב על זה, אבל אחרי שראיתי סרטון מוזיקלי מרגש בסטטוסים שמלווה בחורים להיכלי הישיבות, החלטתי לשתף.

בכל נסיעה שלי מהבית לבסיס בדרום אני נוהג לאסוף חיילים בדרך.

אבל היום... היום החלטתי להקדיש את הנסיעה הזו ללוחמי התורה הבחורים הצעירים בהיכלי הישיבות, בשקט, בענווה, אבל בעוצמה.

בחור ראשון – מצומת רמות בכביש 9 לטלז סטון.
בחור שני – מלטרון לבית חלקיה.
בחור שלישי – מיד בנימין לקריית מלאכי.
ובחור רביעי – מצומת אשקלון לנתיבות.

הארכתי את הדרך ביותר מחצי שעה. אבל האמת? המתקתי לי את הדרך - וזו הייתה הנסיעה הכי קצרה ומתוקה שהייתה לי.

בהתחלה חלק מהם נרתעו מהמדים שלי. אמנם אני עם כיפה פאות וזקן כמוהם אבל בכל זאת (חייל חרד"ק בלע"ז) ואולי גם מהדעה הקדומה שכל חייל הוא אחר הוא משלהם. מיד ריככתי, חייכתי, הצדעתי והערצתי.

בכל תחנה הרגשתי את הלב שלי מתרחב. ראיתי מול העיניים בחורים טהורים, שמחים, מלאי אמונה וגאווה בדרך שלהם אבל עם מבט אחד קטן ששבר לי את הלב עצבות.

עצבות של מי שיודע שבחוץ, במקום להעריך אותם, יש מי שבוחר להשפיל, לפגוע ולהקטין.

כל אחד מהם סיפר לפחות חוויה מילולית נוראית אחת שהוא חווה בבין הזמנים בתחנה, באוטובוס, או סתם בדרך.

אחד – תושב ירושלים.
שניים – מהמרכז.
שלישי – מאשדוד.
כמעט מכל קצוות הארץ אותה תחושה צורבת:
התורה מושפלת עד שאול תחתית...

ולמרות הכול הם מחייכים מאמינים וממשיכים. הם לוחמים.

ואני? אני רק מקווה שהיום, בנסיעה הזו, הצלחתי אפילו קצת לייקר את התורה ולומדיה.

הכותב: לוחם חרדי במילואים בדרך לעזה בסבב עשירי.