התעללו בחסר ישע וניצלו ממאסר, העליון: "עונש מקל באופן קיצוני"

בית המשפט העליון דחה היום (שני) את ערעורה של טלולה ריי קומסיי, שהורשעה בהתעללות בחסר ישע במרכז יום טיפולי-סיעודי לאנשים עם מוגבלות שכלית-תפקודית בתל אביב. קומסיי, יחד עם אוליאנה דרייזיס, פגעה בא', יליד 1993, חולה סיעודי עיוור, משותק מוחין, מרותק לכיסא גלגלים וחסר יכולת להתבטא – נכה 100% לצמיתות.

האירוע התרחש ב־8 בינואר 2021 ותועד במצלמות האבטחה. אוליאנה דחפה לפיו של א' כדור נייר, מנעה ממנו להוציאו, רקדה סביבו והדביקה את פיו בנייר דבק. קומסיי צחקה, שוחחה עמה, תיעדה את המתרחש בטלפון הנייד, ואף חזרה והכניסה בעצמה כדורי נייר לפיו, תוך חסימת פיו בידה. השתיים פעלו כך במשך דקות ארוכות, למרות ניסיונותיו הכושלים של א' להיחלץ.

בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את השתיים וגזר על קומסיי 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי של 5,000 ש"ח. בערעורה לבית המשפט העליון ביקשה קומסיי להקל בעונש, בטענה לפער בינה לבין חלקה של אוליאנה, לנסיבות חייה הקשות ולמצבה הנפשי.

השופט יוסף אלרון, שכתב את פסק הדין (ולעמדתו הצטרפו השופטים שטיין וכנפי-שטייניץ), קבע כי העונש שהוטל עליה מקל באופן קיצוני ואינו משקף את חומרת המעשים או את הפגיעה הקשה בערכים המוגנים. עם זאת, בהיעדר ערעור מטעם המדינה, לא ניתן היה להחמיר את העונש.

אלרון: "מן הראוי היה להחמיר עמה פי כמה וכמה"

"העונש שנגזר על המערערת מקל עמה באופן קיצוני ביותר, אין בו כדי לבטא את חומרת הסלידה מהמעשים והוא אינו עולה בקנה אחד עם העקרון המנחה בענישה – עקרון ההלימה", פסק אלרון בנחרצות בפסק הדין, "אף לא קרוב לכך. מן הראוי היה להחמיר עמה פי כמה וכמה".

אלרון שב ותיאר בתמצית את מעשיה החמורים של הנאשמת שביקשה להקל בעונשה: "המערערת, מטפלת כהגדרת תפקידה, ניצבה אל מול אדם חסר אונים לחלוטין הנתון לחסדיה – מי שאין לו יכולת פיזית ממשית להתנגד למעשיה – נהגה ברשעות של ממש והפגינה ערלות לב. קשה לדמיין את תחושתו הקשה של א' בנסיבות אלה של דחיפת כדור הנייר אל פיו והידוקו בדבק. אומללותו של א', אשר אינו יודע את נפשו במצב זה, זועקת לעין המתבונן בסרטון. במסגרת אירוע מתמשך, המערערת השפילה את א' עד דק ורמסה את כבודו מבלי להראות ולו טיפת חמלה. גם כאשר ניסה בכוחותיו הדלים לחלץ עצמו, במאמצו להוציא מפיו את כדור הנייר שהמערערת ואוליאנה החדירו לו, המערערת לא התעשתה וחדלה מן המעשים".

שופט העליון שב והדגיש בהמשך דבריו, כי "תקלה נפלה תחת ידיו של בית המשפט המחוזי – מן הראוי היה כי המערערת, וחברתה, תרצנה עונש מאסר משמעותי של מספר שנות מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח".

אלרון הסביר כי "מאחר שלא הוגש ערעור מצד המדינה, ידינו כבולות במקרה זה על פי דין ואין אנו יכולים להחמיר בעונשה של המערערת. אחרת, לא היה נגזר עליה עונש מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, אלא עונש של 3 שנות מאסר מאחורי סורג ובריח לפחות", הוסיף השופט. 

לסיום הוא ציין כי "מוטב היה שערעור זה לא היה מוגש". בסופו של דבר, כאמור, נאלצו השופטים להותיר על כנו את העונש המקל - 9 חודשי עבודות שירות.