מתי נכתבה מגילת איכה ועל ידי מי? | משה ולדר בטור מיוחד לט' באב

מידי שנה בשנה בתשעה באב, אנחנו הולכים לבית הכנסת בליל תשעה באב עם רגשות מעורבים.

אנחנו שומעים את מגילת איכה עם המנגינה המוכרת, קוראים את הקינות, לעיתים נעצבים מעט, לעיתים אפילו מתחברים לכאב, בעיקר של עצמנו (כי יש חיבור בין מה שאדם חווה בחייו האישיים להתעוררות הכאב ממקורות חיצוניים) אבל לצערנו בעיקר מרוחקים מהאירוע עצמו. חורבן הבית שאירע לפני אלפיים שנה, איננו משהו שאנחנו יכולים להרגיש או להבין וכבר נלאו רבים וגדולים להבין את זה ולמצוא פתח לעבודה אמיתית בתשעה באב מעבר למה שאנחנו מחוייבים בו מבחינה הלכתית.

במאמר זה, אינני בא לחדש דבר מה אודות מגילת איכה, אלא להאיר בה חלקים שיכולים לשנות את התפיסה אודותיה, ואולי גם קצת להתעורר לתשובה.

מתי נכתבה מגילת איכה?

אם נשאל את עצמנו על מהותה של מגילת איכה, מן הסתם הדבר הראשון שיעלה בדעתנו הוא: חורבן ירושלים עיר הקודש והמקדש.

הנביא ירמיהו, נביא הזעם שעמד והתריע במשך שנים רבות, מתאר מדם ליבו את מה שקרה בחורבן. את הזוועות שעברו על בני ירושלים עם תיאורים שלא חוסכים מאיתנו כלום, אודות עינוי בני ובנות ישראל וידי נשים רחמניות שבישלו ילדיהם מתוך הרעב הנורא.

אמנם, אם נשים לב לכמה עובדות ומאמרי חז"ל, נגלה שיש כאן טעות בסיסית בהבנת האירוע כולו.

ראשית כל, כפי המבואר במדרשים ובחלק מהראשונים - המגילה נכתבה לפני החורבן ולא אחריו.

ירמיהו הנביא כתב תיאור של מה שראה בעיני רוחו בנבואה ולא מה שראה כשנחרבה ירושלים!

זאת ועוד, ברוך בן נריה הסופר, שכתב את המגילה מפיו של ירמיהו הנביא, כתב אותה בשתי פעמים, כאשר את המגילה הראשונה כתב והגיש למלך יהויקים וזה האחרון שרף אותה באש כפי שמובא בירמיהו פרק ל"ו ומבואר עוד בתלמוד במסכת מועד קטן (דף כ"ו).

בנביא (שם פרק ל"ו) מסופר כי ברוך בן נריה, הגיע למסור לשרי המלך את המגילה שכתב מפי ירמיהו, והם שמעו את הדברים ונכנס בהם פחד גדול עד שביקשו ממנו להיסתר יחד עם ירמיהו, שאף אחד לא ידע היכן הם נמצאים. המלך יהויקים ישב בבית החורף ליד האח המבוערת ושמע מפי 'יהודי בן נתניהו' את הדברים הכתובים בה. ברוב כעסו והתנגדותו לדברים – קם וקרע אותה בתער הסופרים ולאחר מכן השליכה לאש.

לאחר הדברים האלה, ציוה ה' את ירמיהו בשנית כי יכתוב בה 'את כל הדברים הראשונים אשר היו על המגילה הראשונה אשר שרף יהויקים מלך יהודה' – אותה המגילה, היא מגילת איכה המצויה בידינו כיום.

כל זה כאמור התרחש בשנה החמישית ליהויקים בן יאשיהו שמלך על ירושלים אחת עשרה שנים עד החורבן, נמצא שהנבואה הזו ניתנה לכל הפחות שש שנים לפני שחרבה ירושלים.

כל התיאורים המובאים במגילת איכה אם כן - היו הטרמה נבואית למה שעתיד לקרות ולפי זה, מטרת כתיבת המגילה היא - להעיר האנשים לתשובה לפני שיקרו הרעות שכתובות בה.

כך כתב גם בפירוש 'פלגי מים' לרבי יעקב מליסא (המוכר יותר בחיבורו 'נתיבות המשפט') על מגילת איכה בהקדמתו: "והנה עיקר המגילה הזאת לא לבד הסיפור מצרות שאירע לנו... כי מה תועלת יש בסיפורם? לכן ראיתי לפרש המגילה הזאת שבכל מקום שמזכיר הצרה, מזכיר גם כן החטא שהיא הזיבה שהביאה הצרה הזאת למען נשוב אל ה' בכל לבבנו".

יש כאן שינוי דרמטי מאד, לא עוד אבל ללא מנחם, לא עוד צער ללא תקווה, להיפך - יש כאן נביא שעומד בשער ומנסה בשליחות הקב"ה להביא את בני דורו להבנה שהם עומדים על פי תהום, מתוך הבנה שאפשר וניתן לתקן, שזה הזמן לעשות זאת ולא לחכות שהנורא מכל יבוא עלינו.

אם היינו משתמשים בלשון ציורית, היינו אומרים שירמיהו הנביא רואה מעין שניות במציאות הנשקפת מול עיניו, רואה מחד רחובות ושווקים הומי אדם שמחים וצוהלים, ומאידך, את אותם אנשים שחוטים מוכים ומעונים ללא מושיע.

הוא רואה את העיר ירושלים הבנויה לתפארת אך בה בעת רואה אותה כשהיא שרופה באש וכולם נדים לה בראשם, על פאר שהפך לאפר.

איכה - תמיהה שחוזרת על עצמה

המילה 'איכה', מבטאת בפשטות את מילת השאלה 'איך?' כיצד ייתכן כזה דבר?

גם בנביא ירמיהו עצמו, מובא שהאנשים שהנביא בא להוכיח אותם, עמדו במריים מתוך ההנחה והאמונה הפשוטה שירושלים לא תיפול.

בני ישראל ראו את השכינה בירושלים. הם הבינו שמדובר בביתו של הקב"ה עלי אדמות ולכן הניחו שאין היא יכולה ליפול כי הקב"ה לא יחריב את היכלו שלו.

ולמרות זאת, זה מה שקרה.

המילה 'איכה' אם כן, טומנת בחובה גם את השאלה הכללית, כיצד זה יכול להיות שהקב"ה מחריב את היכלו שלו? השאלה שבגללה כולם הניחו שלא יקרה שום דבר, ובסוף קרה...

מהמקום הזה, פונה ירמיהו הנביא גם אלינו השאננים והבוטחים, בדור שכבר בטוח ש'לא תהיה שואה' ורק נזכר מדי פעם מה יכול לקרות כאשר האלוקים מסתיר פניו פעם ב- 7 באוקטובר.

אל תאמינו לשקט הזה, הוא אומר, כי הפורענות יכולה להגיע בכל רגע במידה שלא תשובו לה' בכל לבבכם.

זו לא אמירה היסטורית, זו אמירה אקטואלית מאין כמותה.

ירמיהו אחרון הנביאים

בדור של חורבן הבית - פסקה הנבואה מישראל.

היא לא פסקה בבת אחת, אלא בשלבים.

ראשית כל איכות הנבואה ירדה, לא היתה זו נבואה כדבר איש אל רעהו אלא נבואה בחלום הלילה שהיא דרגה יותר נמוכה.

מעבר לכך, הנבואה היתה יכולה להיות לא ברורה למי שקיבל אותה בעצמו, בספר דניאל ישנם כמה וכמה פסוקים שבהם כתוב במפורש שהוא לא הבין את הנבואה שקיבל ואף פחד ממה שעיניו ראו.

ירמיהו עצמו מתבטא במילים "למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מאנה הרפא היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו" (ירמיהו ט"ו, י"ח) והמלבי"ם מסביר שם שהכוונה "איני כשאר הנביאים שנבואתם מתמדת בכל עת שמכינים עצמם שאני איני מתנבא רק לפרקים ואחר החורבן נפסקה נבואתו לגמרי. וזה שאמר שתדמה לפעמים כמו אכזב כמעין הנפסק לגמרי ולפעמים תדמה כמים לא נאמנו שאינם נמצאים בכל עת".

וכן בפרק ל"א פסוק כ"ה אומר ירמיהו על עצמו "על זאת הקיצותי ואראה ושנתי ערבה לי" מסביר המלבי"ם שהכוונה שבעקבות נבואות הפורענות בדרך כלל התנבא ירמיהו בנבואת חלום ולא בנבואה בהקיץ כי חזיונות הפורענות עצמם פגמו ציערו אותו ולא יכול היה להתנבא בהקיץ.

מהבחינה הזו ירמיהו נחשב לאחרון הנביאים, שעדיין ביחס לבאים אחריו נבואתו היתה יותר 'ברורה'.

רק לשם ההמחשה, ניתן להמשיל העניין לאדם שמדבר בפלאפון ומתחיל לרדת במדרגות אל קומת החניון, בהתחלה הקליטה יציבה, ניתן להבין את הנאמר, לאחר מכן זה הולך ופוחת והקליטה הופכת מקוטעת, שברי משפטים שעדיין ניתן לחבר ביניהם הקשר מסויים, ואז מלמולים ולאחר מכן כבר לא שומעים כלום כי אין קליטה בכלל.

זהו המצב כעת לאחר שנסתלק הנבואה כבר לא ניתן לשמוע את דבר ה' ומה שנותר בידינו זו נבואתו האחרונה של ירמיהו שדורשת מאיתנו 'שובו בנים שובבים ארפה משובותיכם'.

הסדר שבכאוס

אחד הדברים שמעניין להבחין בהם במגילת איכה, הוא סדר הא' ב' שמלווה את פסוקיה. ראשית כל, אין דומה לו במקרא ובודאי לא בספרי הנביאים. שנית – מדוע שקינה נבואית טעונה וקשה תיכתב בצורה של א' ב'?

בדרך כלל, כתיבה שבאה למליצה או לכבוד, משתמשת במסגרות מסויימות, גם הקינות שחיברו הראשונים, משתמשות בדרך כלל במסגרות כמו אקרוסטיכון או סדר א' ב', או בית ופזמון, אבל שם זה ממש לתפארת הלשון וכדי שיהיה נח לקרוא אותן. אבל מראות אלוקים על חורבן הבית? דבר שמביא איתו פרץ של תיאורים קורעי לב, כיצד ניתן להכניסו למסגרת מבלי לפגום בתוכן?

אמנם, ניתן לומר שזהו עצם העניין, ירמיהו הנביא בא לרמוז לנו, שגם בחורבן הגדול, גם בשעה שדומה שהכל נהרס ואין לו תקומה – גם אז הכל מתוכנן ומושגח מן השמיים. הקדוש ברוך הוא, אשר ברא את עולמו באותיות הא' ב', הוא המכה והוא התרופה, גם בדבר שנראה על פניו כמו כאוס מוחלט, יש סדר קבוע וידוע למי שאמר והיה העולם.

ויהי רצון שנזכה לראות בבניין בית המקדש בקרוב בימינו ויתקיים בנו הכתוב 'השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם'.

***

תודתי נתונה לרב יואב אוריאל הי"ו, מחבר סדרת הספרים 'מכלל יופי' ומרצה לתנ"ך במכללה ירושלים, אשר ספרו המיוחד והמפורט על מגילת איכה, עורר אותי לכתוב מאמר זה.