לאן הגענו? עושים סיום בשביל לאכול צ'ולנט בשרי בתשעת הימים | דעה

בפתח החנות לממכר צ'ולנט מפורסמת צדה את עיני מודעה שצרמה לי עמוקות, 'אנו מחפשים בחורים שיעשו סיום מסכת לאורך ליל שישי, מי שמעוניין ירשום את שמו, כל העושה סיום יזכה למנת צ'ולנט בשרית חינם'.

בראשי עלה המחשבה מכאן לאן נגיע עוד?, האם כבר בחג הסוכות הקרוב נראה את המודעה הבאה, 'דרושים בחורים שיפירו את מנוחתם של היושבים בסוכה במסעדה (אולי לשרוף פחים בסמוך על מנת שריח העשן לא יותיר ברירה)  בכדי שיהיה מותר להם אולי להיכנס בפנים המסעדה שם יותר נח, מדין מצטער פטור מן הסוכה'. 

האם בשביל חתיכת בשר בצולנט נמכור את מהות ימים אלו, את ההשתתפות שלנו בצער השכינה. שכינה זועקת, ואנו כאות הזדהות מספר ימים מתבקשים לנהוג קצת במנהגי אבילות, האם גם זה נוריד מעלינו. איה השותפות בצער החורבן?.

המודעה בחנות הצ'ולנטצילום: באדיבות המצלם

ההלכה השלישית בתחילת חלקי השו"ע היא: 'ראוי לכל ירא שמים שיהיה מיצר ודואג על חורבן בית המקדש', הלכה זו לא נאמרה על תשעת הימים, גם לא על ימי בין המצרים. הלכה זו מובאת בהנהגות הבוקר של האדם כל יום, ועל כך נאמר שראוי כל יום להיות מיצר ודואג על החורבן, ובימים אלו ק"ו, ימים בהם אירע החורבן הגדול מצווים אנו יותר מכל השנה במיוחד, להעלות דרגה בעניין זה הקשור לחורבן, ימים של אבלות. ועל כן תיקנו חז"ל כל מיני הנהגות בכדי שנחוש יותר את הצער על חורבן בית מקדשנו, נבין את משמעות הימים, נכאב על שכינה המתפלשת בעפר, נזעק ונבכה על בית ה' שחרב, וגלות הנוראה. 

אין ספק כי מה שעברנו בשנתיים האחרונות, נתנו לנו לחוש את צער הגלות, גלות על גלות כאשר אויבינו נשאו ראש, ובנוסף למלחמה הרוחנית כאשר רוצים להשכיח את התורה אל מול גזירת הגיוס המרחפת.

לצד כל זה חכמינו תיקנו מספר תקנות בימים אלו, לא לשמוע מוזיקה, להימנע מאכילת בשר וכו'.   
אך לצערנו במקום להיות מיצר על החורבן, מצרים אנו על הבשר, בתופעה של סיומי מסכתות, כמעט בכל סעודה, ולו רק בכדי שנזכה לאיזה נתח בשר שישיב את ליבנו משברנו ומבשרנו. חכמים תיקנו לא לאכול בשר, ואותם חכמים גם אמרו כי בסיום מסכת אפשרי, נכון, מי שרגיל בכל מסכת שמסיים לעשות סעודה בשרית, ניחא, מי שבאמת סיים את המסכת בימים אלו ולא בשביל להכניס למעיו חתיכת בשר, אשריו.  אבל להפוך תקנה זו לחוכא ואטלולא, לחפש להיפטר מצער החורבן, אין זה ראוי.

אין ספק, שתופעה זו קשורה למה שקורה בשנים האחרונות במחוזותינו, הרדידות והשטחיות שחודרת למחננו, ריצות לכל מיני בבות, להיתפס לכל מיני אמרות, ולמצוא חיבור לאלוקים דווקא בצורה פחות מחייבת, יותר בצורה של אהבה גם מול עבירה.

שירת 'עוד יותר טוב' על חופי הים בשבתות עם כלי נגינה וכדומה, היא חלק מתוצאת השטחיות שחדרה למחננו, החזרה בתשובה כביכול קלה יותר כי היא פחות מחייבת. 

תשעה ימים תיקנו חז"ל בכדי שנתבונן ונבין, נתחבר ונרגיש, ודוקא אז במקום לעשות את המוטל עלינו אנו מחפשים כיצד נמלא את בטננו, זהו בדיוק ההיפך מימים אלו.

ימים אלו ימים של התבוננות, אין זה הזמן לערוך מבצעים בחנויות בכדי שנוכל להמשיך כרגיל ולערוך קניות עם טענות של דבר האבד,  זהו בדיוק היפך ימים קדושים אלו שנועדו להשתתף בצער השכינה ולבקש על הגאולה מהרה.