בחירות ללא הפסקה | טורו של הרב יצחק ידידיה שינפלד

1.

בגמרא בסנהדרין מופיע מאמר חז"ל הידוע: "דור שבן דוד בא… פני הדור כפני הכלב".

רבי ישראל מסלנט זצ"ל ביאר זאת באופן הבא: כאשר שיירה הולכת לה בדרך והנוסעים לא מכירים את המסלול, הם שוכרים מורה דרך שיילך לפניהם וינחה אותם אל מחוז חפצם. וכן כאשר הולך האדם עם כלב, הכלב כמו אותו מורה דרך הולך גם הוא לפני אדונו. אבל ההבדל ביניהם ניכר מיד: הכלב אולי צועד בראש, אבל הוא לא זה שקובע את הדרך. הוא פשוט ממתין לראות לאן פני אדונו מועדות ורץ לשם.

הוכחה לכך ניכרת גם כלפי חוץ – הכלב הולך אמנם קדימה, אך שוב ושוב הוא הופך את פניו אל אדונו, לדעת לאן לפנות. לעומת זאת, מורה הדרך אינו צריך להביט לאחור כלל. הוא צועד בביטחון בדרך המוכרת לו, והשיירה נושאת עיניים אליו וצועדת אחריו במסלול שהוא מורה לה.

וכאן, אמר ר' ישראל, טמון מוסר ההשכל. בשנים כתיקונן, כאשר מנהיגי העם הם ראויים וכשרים, אזי מובילים הם את העם בדרך הישרה ואין הם צריכים להביט על העם לראות האם רצויים מעשיהם ומנהגיהם בעיני הציבור. נהפוך הוא: העם הוא הצועד בעקבות מנהיגיו.

אך בדור שבן דוד בא, בדור של "נערים פני זקנים ילבינו", הגמרא אומרת שיהיו 'פני הדור' - מנהיגיו ומורי דרכו - 'כפני הכלב'. מביטים הם כל העת אל העם, להנהיגו כפי רוח הזמן וכפי רצון הציבור.
מה שמוצא חן בעיני הבריות ייאמר בקול רעש גדול, ואילו בעניינים שאין רוח הבריות נוחה הימנו, יישמע מצידם קול שתיקה רועמת. 

זו לא הנהגה. זה הדהוד. וכשמובילים הופכים למונהגים, השיירה אולי זזה, אבל אין לה כיוון. 

2.

בפרשת השבוע, פרשת פנחס, מביא הכתוב את בקשתו של משה רבנו בטרם מותו: "יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה. אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם." גדולי מפרשי המקרא עמדו על כוונתו וביארו זאת כל אחד בדרכו.

לאור דבריו של ר’ ישראל מסלנט, דרש הרב משה מנדיל מווילנא, כי זו הייתה בקשתו של משה רבנו מריבונו של עולם, שיפקוד על העם "איש אשר ייצא לפניהם", לא אחד שצועד מאחור או מהסס בצד, אלא כזה שהולך בראש, מורה את הדרך, מוביל בביטחון. לא מי שבוחן בכל עת את דעת העם וממתין לראות מהם הלכי הרוח וקובע את עמדותיו בהתאם להם, כי אדם כזה איננו מנהיג אלא מונהג.

משה מבקש אדם שידע גם "לצאת לפניהם" וגם "לבוא לפניהם", להנהיג, ולא להיסחף; לרעות את העם מתוך אהבה, אך גם מתוך אחריות. רועה נאמן, שדואג לצאן לא רק כדי שיאהבו אותו אלא כדי שילכו בדרך השם כדת וכראוי גם כשקשה, וגם כאשר אינה עולה בקנה אחד עם הרצון הרגעי של ההמון.

3.

השיב הקב"ה למשה: "קח לך את יהושע בן נון, איש אשר רוח בו". רש"י מביא את דברי הספרי: "שיוכל להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד." כלומר, יהושע יהיה מנהיג איתן ואמיץ, שבכוחו ללכת גם נגד רוחם של יחידים ועמים.

אם יקום אדם או ציבור שלא ינהג על פי רוח התורה, יהושע לא יירתע. לא ייכנע להכלה רכה שתטשטש עקרונות, ובוודאי לא יישר קו אלא יתחזק ויתאמץ דווקא נגד רוח זו, ויקבע הוא את סדר היום ואת רוח התקופה.