מי אתה אחמד א שרע והאם אתה עומד מאחורי הטבח בדרוזים?

נשיא סוריה החדש, אחמד א שרע, מעורר סקרנות עצומה בישראל. מצד אחד, מדובר באיש שזכה לתמיכה ולחיבוק מהמערב ואף הוגדר כפרטנר להסדרה עם ירושלים. מצד שני, בימים האחרונים צצו תיעודים קשים ממחוז סווידא, בהם נראים אנשי משטרו פועלים באלימות קשה נגד אזרחים דרוזים, כולל מעשי השפלה וטבח. השאלה שמדאיגה את מקבלי ההחלטות בירושלים היא פשוטה אך מטרידה: האם האיש שנחשב לרוח חדשה בדמשק איבד שליטה – או שמא פניו כפני משטרים אכזריים שקדמו לו?

פרופ' עוזי רבי, ראש מרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, שוחח עם גאולה אבן סער וניסים משעל ב־103fm והסביר כי ייתכן שא שרע עצמו לא שלט לחלוטין בכוחות שפעלו בדרום סוריה. "אם הוא שולט – זה רע מאוד עבורנו. אם הוא לא שולט – זה רע מאוד לסוריה כולה", אמר רבי. לדבריו, המליציות שפועלות בשטח סווידא כוללות גורמים ג'יהאדיסטיים קיצוניים שרואים בדרוזים אויבי דת. "קרו שם דברים איומים שנשלפים מעומק ההיסטוריה האסלאמית", הוסיף.

אשר למחויבות של ישראל כלפי העדה הדרוזית, רבי קובע כי נוצר קונצנזוס נדיר בציבור הישראלי לתמיכה בהם. "זו עדה של אנשים נאמנים שלא מחפשת עצמאות, אלא רק שקט ושמירה על תרבותה. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להפנות להם עורף", טען.

ומה לגבי האפשרות להסכם שלום? לדעתו של רבי, הדיווחים על הצטרפות סוריה להסכמי אברהם היו מופרזים. "שם מדובר בתרבות ובמסחר. כאן מדובר בביטחון ובדם", סיכם.

מנגד, העיתונאי אריאל כהנא מציע ניתוח אחר, מעט פחות דרמטי. בטור שפרסם ב"ישראל היום", טען כהנא כי א שרע אינו יחיא סינוואר, ואף פעל עד כה לטובת האינטרס הישראלי. "מאז תפס את תפקידו הוא נקט שורה של צעדים חיוביים כלפי ישראל, והוכיח כבר בעבר שאינו עוד ג'יהאדיסט", כתב. עם זאת, כהנא מבהיר כי המשטר החדש בדמשק אינו מושלם, וכולל מיליציות פרועות שהמשמעת אינה נר לרגליהן.

כהנא תוקף דווקא את הזיגזוג בירושלים. "רק לפני שבוע נתניהו חשב שא שרע הוא פרטנר להסדרה. אז איך פתאום הוא שוב טרוריסט בחליפה?", תהה. לדבריו, אם הנשיא הסורי אכן מושיט יד לשלום, ייתכן שכדאי לישראל להעדיף חיזוק כלכלי על פני הפצצות. "במקום להשפיל אותו מול בני עמו, אולי נכון יותר למכור לו גז, טכנולוגיה ופיתוחים חקלאיים. כך נהפוך אותו לתלוי בנו", סיכם.

בין אם א שרע הוא תקווה ריאלית להסדרה בגבול הצפון ובין אם מדובר באשליה מסוכנת – ישראל נדרשת להכרעה אסטרטגית, לאו דווקא צבאית. בשעה שדם נשפך מעבר לגדר, האתגר האמיתי הוא לבחור אם ללחוץ על ההדק – או על היד.