איראן על הקצה: מה יחליט חמינאי לעשות אחרי התקיפה?

איראן מתמודדת בימים אלה עם אחת הטלטלות הקשות בתולדותיה מאז מלחמת איראן־עיראק. מתקפה משולבת מצד ישראל וארצות הברית פגעה בלב לבה של תוכנית הגרעין, והציבה את הנהגת הרפובליקה האסלאמית מול דילמה קיומית. האם להמשיך ולהגיב בדרך שתסכן את עצם הישרדותה, או לעצור ולבלוע את הגלולה המרה – תוך ניסיון לשמר את יסודות המשטר?

כדי להבין את מה שצפוי בהמשך, חשוב לזכור: ההנהגה האיראנית מתנהלת תמיד בשילוב מורכב של כבוד לאומי, תודעת עליונות דתית, חשש עמוק מהתפוררות שלטונית, ומנגנון קבלת החלטות איטי, מבוזר ומסועף. בראש הפירמידה ניצב המנהיג העליון, עלי חמינאי, אך המערכת כולה תלויה בקונצנזוס של הגופים הביטחוניים, מועצת המומחים, משמרות המהפכה ומוסדות דתיים רבי השפעה.

היסטורית, איראן לא ממהרת להיכנע גם לאחר מכות קשות. במלחמה מול עיראק המשטר כמעט קרס – אך דווקא אז הדגיש חמינאי (אז עדיין תחת חומייני) כי עליונות מוסרית חשובה מניצחון בשדה הקרב. כך גם במבצע סולימאני – איראן הגיבה בתקיפות מדודות ולא הידרדרה לעימות כולל, מתוך הבנה שחציית קווים תוביל למפולת שאינה בשליטתה.

הפעם, מצבה שונה. היא מוכה, חבולה, עם פגיעה דרמטית במתקנים שבמשך עשרות שנים שימשו סמל לעצמאותה הגרעינית. היא כבר שיגרה מעל שלושים טילים לעבר ישראל בבוקר יום ראשון, אך ברור שהתגובה הזו אינה משנה את מאזן הכוחות. היא בעיקר מייצרת אשליה של תגובה, ניסיון לשדר חוזק כלפי פנים. אך מאחורי הקלעים – בטהראן מבינים את גודל האיום.

איראן חוששת כעת לא רק מהתקפות נוספות – אלא משבר אמון פנימי. מאז ההתנקשות בסולימאני ועד קריסת הכלכלה והמחאות ברחובות – חוט השדרה של המשטר מתערער. מתקפה ישירה על מתקני הגרעין האסטרטגיים פוגעת בלב הפנטזיה הלאומית של עצמאות טכנולוגית – וחושפת את מגבלותיה.

סביר להניח כי בטווח המיידי, איראן תמשיך לנסות ולשדר עוצמה. ייתכנו מתקפות נוספות מצד שלוחות כמו חיזבאללה והחות'ים, וייתכן שגם ניסיונות שיבוש במפרץ הפרסי או צעדים נגד סבא"א. אך אלה צעדים טקטיים, לא אסטרטגיים. השאלה האמיתית היא האם איראן תבחר לנצל את ההזדמנות לשוב לשולחן המשא ומתן ולהסכים להסכם שיכלול ויתורים עמוקים יותר – גם במחיר של השפלה פנימית.

באופן פרדוקסלי, ככל שהלחץ יגבר, כך תגדל גם ההיתכנות להחלטות מושכלות. האיראנים יודעים שאם ימשיכו במרדף אחר פיצוי כבוד, הם עלולים לאבד הכול – לא רק את הגרעין, אלא גם את השליטה. כעת, כאשר ארצות הברית שותפה למתקפה, וטראמפ מאותת שהוא פתוח להסדר חדש – יש לטהראן חלון צר לבחירה. כבוד מול הישרדות.

השבועות הקרובים יחשפו את כיוון הרוח בטהראן. ייתכן מאוד שכפי שקרה לאחר חיסול סולימאני, גם הפעם נזכה לראות הודעות תוקפניות בשילוב מסרים מרומזים של פשרה. אם האיתותים ייתקלו באוזן מערבית קשובה, יתכן שהמבצע הזה, שעד כה נחשב למרהיב טקטית, יוביל גם להישג אסטרטגי היסטורי – ללא מלחמה כוללת.