אמרו שאין לנתניהו אסטרטגיה – עכשיו מתברר: הוא תכנן הכל

מאז 7 באוקטובר נמתחה על ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקורת חריפה. נטען שהוא פועל מהבטן, חסר תוכנית ארוכת טווח, נגרר אחרי אירועים, ונמנע מקבלת החלטות אסטרטגיות. הססנות מול איראן, קיפאון מול חיזבאללה, תגובתיות מוגבלת – כל אלה היו אבני יסוד בנרטיב שהציג אותו כמנהיג ללא מצפן. אלא שכעת, עם פריסת המבצע הישראלי באיראן וניתוח לאחור של רצף ההתפתחויות, מתבהרת תמונה שונה לחלוטין: ייתכן שישראל הלכה על כל הקופה כבר מזמן, פשוט לא סיפרה לאף אחד.

למעשה, כבר בראשית 2024 התרחשו פעולות שהיו נראות תחילה כמבודדות, אך כעת נדמה שהיו חלק מתוכנית רב־שלבית להחלשת הציר השיעי ולהובלת איראן בדיוק למקום שבו היא נמצאת היום. בינואר, צה”ל תקף מבנה של משמרות המהפכה סמוך לשגרירות איראן בדמשק. בהמשך, באפריל, חוסל בכיר נוסף בצמרת האיראנית בסוריה – פעולה שעוררה תגובות חריפות אך לא הובילה להסלמה מיידית. הביקורת בישראל הייתה קשה: אם ישראל “מגרדת את הדלת של איראן”, למה אין לה המשך מהותי? איפה ההיגיון המדיני?

גם לאחר מתקפת הענק האיראנית ב-14 באפריל – ירי של מאות טילים ומל”טים לעבר ישראל – נמתחה ביקורת. שוב דובר על כך שישראל איבדה את ההרתעה, פועלת רק בלחץ תגובות בינלאומיות, ושאין לנתניהו אסטרטגיה ברורה מול טהראן. אבל היום, לאור מה שנפרש לעינינו, מתברר כי כל הפעולות האלה היו שלבים שנועדו להבשיל את התנאים לשבירת המשוואה האזורית כולה.

המבצע הנוכחי לא נולד ברגע. ישראל פעלה לאורך חודשים לשיבוש מערכות ההגנה האוויריות האיראניות, כולל בסוריה ובעיראק. היא סימנה יעד אחר יעד – לא רק בתגובה, אלא ביוזמה שקטה. ואז, ב־31 ביולי 2024, הגיעה אחת מנקודות המפנה: חיסולו של אסמאעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס, בטהרן – במהלך ביקור רשמי לרגל השבעת נשיא איראן החדש, מסעוד פז’שכיאן. באותו רגע כבר לא היה מדובר רק בחזית עזה או לבנון. ישראל הציבה לעצמה יעד ברור: להפיל את הסדר האסטרטגי של איראן דרך פעולות ממוקדות – בתוך איראן.

כבר בשנה שעברה פרסמו כלי תקשורת רפורמיסטיים באיראן אזהרות לממשל בטהרן: אל תגיבו לפרובוקציות הישראליות, זה בדיוק מה שישראל רוצה. הם טענו שמשמרות המהפכה נדחפים לפינה מכוונת – ושהתגובה תספק לישראל את הלגיטימציה לפעול בעוצמה שלא נראתה בעבר. מתברר שהם צדקו.

ב-13 ביוני 2025, ישראל פתחה במבצע רחב היקף נגד מתקני גרעין, אתרי טילים ותשתיות של משמרות המהפכה. צה”ל שולט כעת בשמי איראן כבר שישה ימים ברציפות. לפי מקורות זרים, מערך ההגנה האיראני התמוטט כמעט לחלוטין. מאות משגרי טילים הושמדו, אתרי העשרה נפגעו, בכירים חוסלו, והמערכת הביטחונית האיראנית מתפקדת תחת לחץ מתמשך – כשכל פעולה ישראלית נבנית על התשתית שהונחה בשנה החולפת.

אין מדובר במבצע נקודתי, אלא בשבירה הדרגתית ומדויקת של עמודי התווך של המשטר האיראני – תוך בידול מוחלט מהציבור. צה”ל נזהר ככל הניתן לא לפגוע באזרחים, ומפנה את עיקר התקיפות לצמרת, למערכים צבאיים, לאתרים אסטרטגיים. המסר חד: ישראל לא פועלת מתוך דם חם, אלא לפי תוכנית ברורה.

כעת, כשבוחנים לאחור את רצף החיסולים, התקיפות, ההצהרות, והתיזמון של כל אחד מהמהלכים – מתגלה שורה אחת ברורה: היה פה תכנון. היו יעדים. היה חזון. כל אבן שהונחה נועדה להביא את איראן בדיוק למצב שבו היא נמצאת – מבוהלת, מוכה, מבודדת, מגיבה בחוסר שקט ומאבדת אחיזה בשטח.

בעוד המבקרים טענו שנתניהו פועל ללא אסטרטגיה, מתברר שאולי לא ראו את התמונה השלמה. וייתכן שמי שהכי לא העריכו את ראש הממשלה – היו דווקא אלה שעמדו מולו מבית.