חמאס במצוקה קיומית אך התמוטטות הארגון לא נראית באופק | פרשנות

מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" בין ישראל לחמאס בעקבות מתקפת ה-7 באוקטובר 2023, ניצב הארגון בפני אתגרים חסרי תקדים המאיימים על עצם קיומו הפוליטי, הצבאי והחברתי ברצועת עזה ומחוצה לה. לאור 18 חודשי הלחימה, הפגיעות הקשות בתשתיות, אובדן התמיכה בקרב חלקים מהאוכלוסיה, ובידודו הגובר בזירה המחוזית והבינלאומית – עולה השאלה: האם חמאס יתמוטט?

לפי מקורות ביטחוניים ישראליים, חמאס איבד חלק ניכר מכוח הלחימה שלו – אלפי מחבלים נהרגו, כולל בכירים רבים מהדרג הצבאי והמדיני. רשת המנהרות שבנתה בעמל רב השנים האחרונות נפגעה קשות, והיכולת הלוגיסטית של הארגון לבצע מתקפות משמעותיות דעכה באופן כללי. תשתיות תקשורת, מפקדות, ומתקני ייצור אמצעי לחימה נהרסו. גם היכולת של חמאס לשלוט בשטח עזה – בעיקר בצפון הרצועה – הצטמצמה באופן דרמטי.

כוחות צה"ל פועלים בלב רפיח – שבעבר נחשבה המעוז האחרון של הארגון – מעידה על עומק השחיקה. ככל שחמאס מאבד שליטה טריטוריאלית, כך מתערער גם מעמדה כגורם שלטוני לגיטימי.

אחת מהבעיות המרכזיות הניצבות בפני חמאס כיום היא הפער הגובר בין ההנהגה הצבאית ברצועה, להנהגה המדינית היושבת בקטר ובטורקיה, כמו חאלד משעל. בעוד ההנהגה הצבאית מנסה לשרוד בכל מחיר ואף מוכנה להקריב את האזרחים, ההנהגה המדינית נאלצת להתמודד עם לחץ בינלאומי גובר, כולל לחץ מקטר – אחת התומכות המרכזיות של הארגון – להסכים לעסקת שבויים שתכלול הפסקת אש ממושכת.

כמו כן, הביקורת בתוך עזה גוברת. אמנם קשה להעריך את עוצמתה לאור הדיכוי והחשש, אך עדויות של פליטים, דיווחים של ארגוני זכויות אדם ועוד מעידים על זעם כלפי חמאס, בעיקר בשל ההרס, העקירה ההמונית, ומחיר הדמים שמשלמים תושבי הרצועה.

בעבר הצליח חמאס למצב את עצמו כ"ציר התנגדות" לצד איראן, חיזבאללה וארגונים נוספים, אך המלחמה שינתה את המצב. מדינות ערב המתונות, ובראשן מצרים וירדן – החלו להתרחק מהארגון. מדינות המערב מכירות שחמאס אינו לגיטימי לעתיד הפוליטי של רצועת עזה. גם בזירה הפלסטינית, הרשות הפלסטינית מנצלת את ההזדמנות לחזור לשלטון בעזה, אם כי היכולת שלה מוגבלת.

חמאס אחרי ה-7 באוקטובר, איבד מהלגיטימציה הבינלאומית שהיתה לו. הגינויים באים לא רק ממדינות המערב, אלא גם מארגוני זכויות אדם. חמאס הפך מסמל ל"התנגדות פלסטינית" בעיני חלק מהעולם הערבי, לארגון טרור שביצע פשעים נגד האנושות בעיני רבים.

עם זאת, חשוב להדגיש: נקודת שבירה צבאית או פוליטית אינה שקולה בהכרח להיעלמות. חמאס הוא ארגון אידיאולוגי עמוק, עם תשתית דתית ואמונית חזקה, ויכול להסתגל למצבים קשים. גם לאחר פגיעות קשות – כמו מבצע "צוק איתן" – הארגון הצליח להשתקם.

כמו חיזבאללה בלבנון והטליבאן באפגניסטן, גם חמאס ינסה לשרוד ככוח גרילה, אפילו אם יאבד את השלטון האזרחי. מנהיגיו ימשיכו להתחבא במשך שנים, להפעיל תאים רדומים, ולחכות להזדמנות לשוב. לכן, גם אם חמאס נחלש היעלמות הארגון לא נראית קרובה.

ככל שמתבהר שחמאס אינו יכול להמשיך לשלוט בעזה בצורה אפקטיבית, עולה השאלה: מי יחליף אותו? כרגע אין תשובה ברורה. ישראל איננה מעוניינת לשלוט ברצועת עזה לאורך זמן. הרשות הפלסטינית אינה נהנית מתמיכה עממית. מדינות ערב נזהרות מלקחת אחריות ישירה, והקהילה הבינלאומית מחפשת פתרון זמני שיבטיח יציבות – אבל כזה עוד נמצא.

אם אכן חמאס יגיע לנקודת שבירה, הדבר מחייב גיבוש חזון ברור ליום שאחרי. ללא פתרון מדיני, חברתי וכלכלי שיציע אלטרנטיבה ראויה – הוואקום שייווצר יתמלא בגורמים קיצוניים אף יותר.

חמאס נמצא במצוקה חסרת תקדים. הוא מאבד כוח צבאי, נלחץ מבחוץ ומבפנים, ומתמודד עם איבוד לגיטימציה בינלאומית. האם זו נקודת שבירה? ייתכן שכן – אך במזרח התיכון, אחרי השבר הגדול, האפר עוד בוער. ימים יגידו אם מדובר בשקיעת הארגון, או רק בפרק קשה במיוחד בדרך להישרדותו המתמשכת.