יאיר גולן מנהל קמפיין מצוין – אבל לתפקיד הלא נכון // דעה

אל תתבלבלו לרגע: הראיון של יאיר גולן השבוע לא היה פליטת פה. הוא היה חלק מקמפיין מתוזמן, מדויק וחד, שפונה לקהל מאוד מסוים – ובעיקר, לקהל שכבר איתו.

המותג "הדמוקרטים" אולי נשמע מכיל וליברלי, אבל בפועל מדובר במפלגת הקפלניסטים: אותה קבוצה שהובילה את המחאה נגד הרפורמה המשפטית, המשיכה למחאת החטופים ועברה כעת למחאה על חוק הגיוס. אין אידיאולוגיה סדורה, אין חזון ארוך טווח – רק מסע הפגנות מתמשך, שמכוון למטרה אחת: להפיל את שלטון הימין. כל אמצעי – כשר.

וכשאין גבולות, גם החטופים הופכים לכלי. הדוברים נעשים סמלים תקשורתיים עד כדי כך, שלפעמים נדמה שהסמל חשוב מהשבוי עצמו. לא בטוח שזה מקדם את שחרורו – אבל זה מקדם את הקמפיין. וחמאס? מרוויח את התמונה.

כאן מגיע השבר: הציבור הישראלי – זה שלא פותח מהדורות חדשות בכל ערב, ולא צועק ברחובות – לא קונה את זה. הוא כואב את כאב המשפחות, אך מבין: הבחירות לא יוכרעו על החטופים. וגם לא על הרפורמה. אפילו לא על חוק הגיוס.

ובינתיים, גולן – פוליטיקאי בולט ומנוסה – מנהל קמפיין מרשים. אבל לתפקיד הלא נכון. מאחורי הקלעים מושקעים תקציבים ומשאבים במירוץ לראשות האופוזיציה – לא לראשות הממשלה. אולי לראשונה, מושקע מאמץ כה נרחב בתפקיד חסר השפעה.

אם מישהו באמת רוצה להחליף את שלטון הימין – הוא צריך להחליף דיסקט.
הציבור מחפש תקווה – לא זעם.
פתרונות – לא הפגנות.
שקט – לא דרמה.

הנושאים שיכולים להזיז מצביעים הם הכלכלה, יוקר המחיה, הדיור. אחריהם – השוויון בנטל. אבל לא בעוד סיסמה על “גיוס לכולם”, אלא בתוכנית מפוכחת, ישימה, שמבינה את הרגישות החרדית. לא נגדה – איתה.

ולראיה – הקריסה בסקרים של לפיד וגנץ. הציבור שבע מהבטחות ריקות. הוא רוצה יציבות.
מי שידע לייצר מסר כזה – יזכה בקופה.

היחיד שמתקרב לשם, נכון להיום, הוא אביגדור ליברמן. אמנם עדיין עסוק בסיסמאות, אבל אם יתמיד במסר הכלכלי מצד אחד, ובתוכנית ריאלית לשוויון בנטל מצד שני – לא יהיה מופרך לשמוע יותר ויותר את הצירוף: "ראש הממשלה, אביגדור ליברמן".

כל השאר?
רעש לבן.
דרמה תקשורתית.
ובקלפי? זה פשוט לא עובד.