עזתי לתקשורת הגרמנית: "הולך לישון בידיעה שלא אתעורר שוב"

"אנחנו חיים בגיהנום. הבטיחות והחיים בעזה הפכו לחסרי משמעות", כך אומר עלאא מועין, בשיחה טלפונית עם תאגיד השידור הגרמני DW מעזה, כשברקע אשתו ושלושת ילדיו. "כל יום אני מתכונן שאמות עם ילדיי. אני הולך לישון בלילה בידיעה שלעולם לא אתעורר שוב", מתאר מועין, בן 35, שנאלץ להימלט מג'באליה עם משפחתו אחרי מתקפה ישראלית נוספת.

מועין ומשפחתו מצאו מקלט דחוס בחדר עם קרובי משפחה נוספים, אך אפילו תחושת ביטחון מינימלית כבר מזמן אינה קיימת. "אין לנו לחם או אוכל. אנחנו אוכלים כל מה שאנחנו יכולים למצוא, בלי לדעת אם זה אכיל. אנחנו מסתמכים על עשבי תיבול ומבשלים אותם. השתמשתי בכל החסכונות שלי כדי לקנות אוכל", הוא מספר.

עזתים רעבים ברצועת עזהצילום: Ali Hassan/Flash90

תושב נוסף, נעים שאפיעי, נאלץ גם הוא לברוח – הפעם מבית לאהיא. היום הוא מתגורר באוהל בצד הדרך בעיר עזה, מנסה לשרוד את ההפצצות הבלתי פוסקות. "ההפגזות לא פסקו, הן בכל מקום", הוא מספר ל-DW. "הדבר הכי חשוב שלקחתי איתי היה שקית קמח. אני לא יודע כמה זמן זה יימשך. אנחנו פשוט מנסים לשרוד". בינואר, בעת הפסקת האש, ניסה שאפיעי לחזור לביתו ולשתול ירקות, אבל גם ערוגת הירק נעלמה. "כל יום מבטיחים הפסקת אש, ולמחרת שוב הפצצות, הרס והרג. אני לא יודע לאן נלך עכשיו".

ראאד אל-עת'אמנה, שנעקר כבר פעמיים, מתאר לילות של חרדה. "אנחנו שומעים את מטוסי הקרב מפציצים כל הזמן. לפעמים הם פוגעים קרוב מאוד והאדמה רועדת. הלילות הם הכי גרועים. אנחנו רק מקווים להחזיק מעמד עד הבוקר", אמר בשיחה עם DW. "לא אכלנו לחם כבר שמונה ימים. אכלנו עדשים פעם אחת, אבל הילדים כל הזמן מבקשים עוד אוכל; הם תמיד רעבים". הוא מוסיף כי צפיפות האוהלים בעיר גוברת, "אנשים פשוט לא יודעים לאן ללכת".

עזתים נודדיםצילום: Abed Rahim Khatib/Flash90

שיימה אבו חסירה, אם לשלושה, המתגוררת בשכונת רימאל, מסרבת להישמע להוראות הפינוי של הצבא. "אני מעדיפה למות מאשר לעזוב את ביתי", אמרה לוושינגטון פוסט. "אין לאן ללכת".

סוזן אבו דאקה מחאן יונס סיפרה לניו יורק טיימס שהפגזות בלתי פוסקות מטלטלות את ביתה, אבל מה שמדאיג אותה אפילו יותר הוא החשש מפלישה קרקעית מחודשת, שתאלץ אותה לברוח שוב מהמעט שנותר. "כל כך הרבה מתו לחינם", אמרה. "אנשים רוצים שהמלחמה תסתיים בכל דרך אפשרית".

המציאות שמתוארת בעדויות משקפת את חיי היומיום של עשרות אלפי משפחות בעזה, הנאבקות לשרוד תחת איום יומיומי, ברעב מתמיד, בלי אופק ובלי מוצא.