עדות מהשטח: הרעב בעזה מחריף, תושבים נאלצים לטחון מזון לבעלי חיים כדי לשרוד

על רקע המצור הישראלי הממושך על רצועת עזה, שם מוחזקים 58 חטופים ישראלים, מתארים תושבי עזה תמונת מציאות קשה בראיונות לערוץ הבריטי BBC: "ילדים בוכים מרעב – ולאמהותיהם אין מה להאכיל אותם".

לטענת התושבים, הם נאלצים לטחון קטניות ומזון המיועד לבעלי חיים כדי לאפות לחם – בסיסי בכל משק בית עזתי. "זו האלטרנטיבה היחידה שיש לנו כדי להשקיט את הרעב שלנו. ילדים לא צריכים להיות רעבים, הם לא אשמים", סיפר אבו עבדאללה שטווי ל-BBC.

אך גם החלופה הזו הופכת לבלתי אפשרית עם החמרת המצור הנמשך למעלה מעשרה שבועות. עלאא חמודה, עקור מג'באליה שבצפון הרצועה, העיד: "אנחנו מוצאים רק פסטה, בורגול ומזון לבעלי חיים שטוחנים כדי להכין מהם משהו דומה ללחם. ללחם הזה יש ריח רע וטעם מר – אבל אנחנו מכריחים את עצמנו לאכול כדי לשרוד".

ילדים בעזה רעביםצילום: Abed Rahim Khatib/Flash90

הדיווחים, המתבססים על עיתונאים פלסטינים מקומיים, מציינים כי במהלך הפסקת האש האחרונה נכנסו מדי יום מאות משאיות סיוע. אך רוב תושבי עזה תלויים בתרומות, ומלאי המזון הצטמצם במהירות. כיום, גם מי שמצליח למצוא מזון טרי נאלץ לשלם מחירים מופקעים, שידם של רוב התושבים אינה משגת. שדות חקלאיים רבים נמצאים באזורים בשליטה ישראלית, מה שמגביל מאוד את אפשרות אספקת המזון.

החנויות והשווקים מלאים רק במספר מועט של מוצרי מזון יבשים ומשומרים – לעיתים אף כאלה שפג תוקפם. מוצרי יסוד הפכו נדירים מאוד, בהם גם מטרנה לתינוקות, והקמח התייקר פי 50 מאז הפסקת האש. תושבים מאלתרים פתרונות, כמו טחינת פסטה ועדשים ליצירת תחליפי לחם.

סלמה אלטוויל, תושבת עזה, סיפרה: "אני מרגישה כל כך חלשה מהרעב, בקושי מצליחה להרים את הראש. מי שמצליח לאכול ארוחה אחת ביום נחשב בר מזל – וזה לא קורה רק למעטים, אלא לכולם". היא מוסיפה כי לרוב המשפחות כבר אין אוכל בבית, ולרבות גם אין אפשרות כלכלית לרכוש את המעט שנשאר. "קילו קמח – ברוב המקרים מלא בחרקים – עולה 12 דולר, קילו אורז 20 דולר וליטר שמן 30 דולר".

לדבריה, אין גז לבישול, ומשפחות רבות שורפות רהיטים ובגדים כדי לבשל ארוחה קטנה. "ילדים בוכים מרעב וגם אמהותיהם בוכות, כי אין מה להאכיל אותם".

ילדים בעזה רעביםצילום: Abed Rahim Khatib/Flash90

מוחמד אבו רג'ילה, מארגון הצדקה "שבאב עזה", מספר כי הארגון חילק בעבר יותר מ-4,500 ארוחות ביום. לאחרונה נאלצו לסגור מספר מטבחים בשל מחסור חמור באספקה, תוצאה של המצור, ביזה ופעילות של כנופיות פשע ואזרחים נואשים.

"כרגע אנחנו מסתמכים בעיקר על אורז ופסטה – לחם כבר אין", הוא מסכם. "אנחנו מנסים לגייס כל רכיב אפשרי מהמעט שנותר. המנות שאנחנו מחלקים תלויות במה שנשאר, וזה הרבה פחות ממה שיכולנו לספק לפני חודש".