מבצע המעצרים - הדרך הבטוחה לכישלון בגיוס חרדים | דעה

אי אפשר שלא לתהות: הרי רק לאחרונה הוחלפו כאן רמטכ"ל וגם שר הביטחון, וההסבר שנשמע שוב ושוב מצד גורמים פוליטיים היה שהצעד הזה נועד, בין היתר, כדי לאפשר לראש הממשלה לנהל את משבר חוק הגיוס. אז איך ייתכן שדווקא עכשיו, כשבמשרד הביטחון יושב שר נאמן לנתניהו, ובראשות צה"ל עומד רמטכ"ל שנחשב למועדף על ראש הממשלה, דווקא עכשיו מתפתח אחד המשברים החריפים ביותר בין המדינה למגזר החרדי?

מי שחשב שבאמצעות צעד דרקוני אפשר יהיה לרכך את השיח מול הציבור החרדי, מגלה כעת שהתוצאה הפוכה: מבצע האכיפה של המשטרה הצבאית בעיתוי גרוע, הופך בן רגע להצבת אצבע בעין למי שבמשך חודשים ניסה לקדם תהליך רגיש והדרגתי של הידברות - ועשוי להביא להפלת הממשלה ולגריסת המתווים שנדונים בימים אלו.

אבל מעבר לציניות ולעיתוי – יש כאן גם ניתוק. ניתוק מהשטח, ניתוק מהמציאות, ובעיקר ניתוק מהבנה בסיסית של נפש הציבור החרדי. מי שבאמת מאמין שבאמצעות כוח ואיומים, או בכניסות ליליות של משטרה צבאית לבתי משפחות חרדיות – ניתן יהיה להוביל לגיוס המוני, פשוט לא מבין את הציבור הזה. או גרוע מכך – מבין, ומתעלם.

הרי גם אם נניח שצה"ל יצליח לגייס בעקבות המבצע הזה עוד עשרים בחורי ישיבה – מה המחיר הציבורי? מה האפקט המצטבר? האם באמת יהיה שווה לפוצץ את הדיונים על חוק הגיוס ולחבל באפשרות להסדר יציב, רק כדי להציג מספרים לכאורה?

התוצאה בפועל תהיה הפוכה: הקרע יעמיק, תחושת הרדיפה תתחזק, והאמון בין הציבור החרדי למדינה יישחק עוד יותר. המאבק הפוליטי יעלה שלב, ויחד איתו גם השיח הקיצוני. צה"ל והרמטכ"ל יישארו אולי עם כמה כותרות חיוביות לרגע – אבל בלי פתרון אמיתי.

אם מישהו בצמרת הביטחונית או הפוליטית חשב שמבצע המעצרים הזה יביא פתרון – הוא צפוי לגלות שמדובר במהלך קצר רואי, פזיז ובעיקר מזיק.