סטודנטיות חרדיות נדרשו לפתוח מצלמה, סירבו ותבעו את האוניברסיטה

בית משפט השלום בבת ים דחה תביעה שהגישו שתי סטודנטיות חרדיות נגד אוניברסיטת חיפה, לאחר שהמוסד האקדמי חייב אותן להפעיל את המצלמות במהלך שיעורים המתקיימים ב'זום' (שיחת וידאו), כתנאי לקבלת התואר.

לפי הפרסום ב'ווינט', התביעה הוגשה על אירועים מתקופת הקורונה, כאשר שתי הסטודנטיות החרדיות למדו לתואר שני בייעוץ חינוכי במסלול מיוחד לנשים חרדיות מטעם אוניברסיטת חיפה. בעקבות אירועי הקורונה, עברו השיעורים להתקיים בזום ובתחילה אפשר המוסד האקדמי לסטודנטיות להשתתף בשיעורים באמצעות הטלפון הכשר בלבד, אולם בהמשך דרש מהן להשתמש בזום ולהפעיל את מצלמת המחשב במהלך השיעור. 

השתיים התייעצו עם רבנים, שהורו להן שלא להיענות לדרישה והן נאלצו להפסיק את הלימודים מסיבה זו. בעקבות זאת הם הגישו תביעה נגד אוניברסיטת חיפה בטענה שנגרם להן נזק ודרשו פיצויים בגובה של 359 אלף שקלים. 

לטענת התובעות, לא הייתה מניעה מצד האוניברסיטה לאפשר להן להמשיך בלימודיהן ללא הפעלת המצלמות. עוד הן טענו כי החלטתה של האוניברסיטה שלא לאפשר להן להשתתף בשיעורים ללא הפעלת המצלמות, נבעה מכך שהמוסד האקדמי לא התייחס ברצינות לאיסור ההלכתי שחל עליהן, זלזל בהן ולא נתן משקל ראוי לבעיה. 

מנגד טענה האוניברסיטה, באמצעות עורכי הדין מעוז רוט ואלחנן אינדיג, ממשרד ש. פרידמן אברמזון ושות', כי הציבה דרישות אקדמיות לגיטימיות, שהותאמו לתקופת הקורונה. לטענת האוניברסיטה, יש לה סמכות בלעדית לקבוע את הדרישות האקדמיות המינימליות לשם הענקת תואר אקדמי לתלמידיה. לטענתה היא פעלה כדין ואף לפנים משורת הדין, תוך שהציעה לתובעות פתרונות מגוונים על מנת שיוכלו להמשיך ולהשתתף בתוכנית הלימודים ולהשלים את התואר. באוניברסיטה טענו עוד כי למרות שהשתיים סרבו לכל ההצעות, אפשרה להן האוניברסיטה להשהות את הלימודים ולהמשיכם בשנה שלאחר מכן. 

השופט אודי הקר מבית משפט השלום בבת ים דחה את תביעת הסטודנטיות והורה כי עליהן לשלם לאוניברסיטה את הוצאות ההליך בסך 5,000 שקלים. השופט כתב: "אני מכבד את אמונתן של התובעות ואין בפסק דין זה כדי לבקרה או למתוח עליה ביקורת בכל דרך שהיא. באופן דומה, אין בפסק דין זה כדי להתערב בהחלטות המקצועיות של הנתבעת (האוניברסיטה) ובקריטריונים שהציבה כתנאי להענקת תואר אקדמי. הסמכות לקבוע את הדרישות האקדמיות מסורה לנתבעת. למעלה מן הצורך אוסיף, כי אף לא מצאתי שהתנאים שהציבה הנתבעת הם בלתי סבירים בנסיבות העניין".