70 שנות אשמה השתחררו: סיפורו המצמרר של ניצול אושוויץ

שאולי הרציק פז, מנכ"ל בית החולים השיקומי אינטגרטיבי מדיקל קר בבת ים, משתף בסיפורו המרגש של ניצול שואה בן 80, אברהם (שם בדוי), שנשא עמו עשרות שנים אשמה כבדה על הישרדותו מאושוויץ, בעוד משפחתו נספתה.

אברהם, שהגיע למחלקת החלמת לב לאחר ניתוח מעקפים, סירב בתחילה להרצאה על החיבור בין גוף לנפש, באומרו שהנושא "רוחני מדי" ומתאים לצעירים. הרציק פז לא ויתר וניגש אליו, ושאל אותו אם הוא ישן טוב בלילה. תשובתו השלילית הובילה לשיחה עמוקה.

"מהו האירוע הקשה ביותר שבגללו אתה לא ישן בלילה?", שאל הרציק פז. אברהם נשם עמוק וחשף את סודו הכואב: "כשהייתי בן 8, נסענו ברכבת לאושוויץ עם שתי אחיותיי הקטנות ואמי. אבי נהרג בגטו ורשה ולפני כן אמר לי שאני אהיה הגבר במשפחה. אמא אמרה לי לקפוץ מהרכבת. קפצתי. אני שרדתי והן נרצחו. עד היום אני זוכר את הרגע הזה. עד היום אני מתחרט שלא מתתי איתן. אני כועס על עצמי שהסכמתי לקפוץ. לכן אני לא ישן בלילה".

הרציק פז הציע לאברהם טיפול בשיטת המסע, שיטת דמיון מודרך לשחרור טראומות. אברהם הסכים לנסות. הרציק פז הנחה אותו לעצום עיניים ולחזור בדמיונו לרגע הנסיעה ברכבת. הוא ביקש ממנו לדמיין את המראה, את הקולות, ואז לעצור את הרכבת בדמיונו ולאפשר רק להם לרדת.

"עכשיו כשאתם לבד, אני רוצה שתסתכל על אמא שלך ותגיד לה את כל מה שאמרת לי", המשיך הרציק פז. אברהם החל לנהל שיחה דמיונית עם אמו, דמעות זולגות מעיניו כשהוא מבקש סליחה על בריחתו ועל כך שהשאיר אותן לבד.

כשנשאל מה אמו אומרת לו, אברהם נזכר במילים שלא העלה בדעתו במשך עשרות שנים: "אמא אומרת לי - אתה לא זוכר מה קרה? מה באמת קרה? שלא באמת רצית לקפוץ. אבל אני אמרתי לך שאתה חייב לקפוץ, חייב לשרוד ושהיא סומכת עלי שאני אשרוד בשבילם כדי שהמשפחה שלנו לא תכחד. נזכרתי גם שהבטחתי לאבא ושאני חייב לקפוץ ולשרוד בשביל כל המשפחה, היא דחפה אותי מהרכבת".

הרציק פז ביקש מאברהם להביא בדמיונו את כל ילדיו ונכדיו לרכבת ולהראות אותם לאמו. כשנשאל מה אמו הייתה אומרת כעת, חייך אברהם בהתרגשות: "אמא גאה בי, היא בוכה מרוב אושר".

"איך זה מרגיש לך לראות ככה את אמא ולראות את כל מה שעשית ושבאמת הצלחת לשרוד והמשפחה לא נכחדה? איך זה מרגיש עכשיו?", שאל הרציק פז. "אני סוף כל סוף פעם ראשונה בחיים גאה בעצמי", השיב אברהם, ניכרת בו הקלה עצומה.

הרציק פז המשיך והנחה את אברהם לדבר עם הילד בן ה-8 שהיה, לשאול אותו מה הוא בוחר – לקפוץ ולשרוד או להישאר ברכבת. "אני בוחר לקפוץ מהרכבת, לשרוד ולהביא את הילדים המדהימים האלה לעולם ואני גאה בעצמי ששרדתי והצלחתי ואני מקווה שגם אמא גאה בי ולא כועסת עלי", ענה אברהם בהקלה.

בסיום התהליך, אמר אברהם בהוקרת תודה: "70 שנה אני קם עם אשמה, מסתובב כל היום עם אשמה והולך לישון עם אשמה. הלילה יהיה הלילה הראשון שאשן ללא אשמה".

הרציק פז מסביר כי ניצולי שואה רבים נושאים עמם טראומה קשה ואשמה על הישרדותם. שיטת דמיון מודרך בשיטת המסע מאפשרת להם לשחרר את דפוסי ההתנהגות האוטומטיים ולעבור תהליך של סליחה והשלמה. הוא מדגיש כי השינוי יכול להגיע בכל עת, וקורא לניצולי השואה לדבר, לשתף ולספר את סיפורם.