"בבית הקברות שורר שקט": סיפורם הטראגי של האחים שהביאו את בשורת ההשמדה לגטו ורשה

במרץ 1942, בעיצומה של מכונת ההשמדה הנאצית, שני אחים מלובלין ניסו נואשות להזהיר את יהודי גטו ורשה מפני האסון המתקרב. כיום, 83 שנים לאחר מכן, התגלתה תמונתו האבודה של אחד מהם, ונסגר מעגל היסטורי מצמרר. זהו סיפורם של האחים צבי ומשה זילברברג, שני צעירים חברי תנועת בית"ר מלובלין, שהיו עדים לחיסול הגטו בעירם ונמלטו בנס כדי להגיע לוורשה. סיפורם, שכמעט נשכח, מדגים את האומץ, התושייה והטרגדיה של אותם ימים אפלים – אך גם את תחיית הזיכרון ההיסטורי בדרכים בלתי צפויות.

ההבטחה על הקרח

בלילה שבין ה-16 ל-17 במרץ 1942, הודיעו קציני הס"ס לראשי היודנראט בלובלין על תחילת "שילוח" היהודים "לעבודה במזרח". למחרת בבוקר החל מבצע ההשמדה של יהודי העיר במחנה בלז'ץ. בין ה-17 במרץ ל-14 באפריל 1942, כ-30 אלף יהודים מלובלין נשלחו להשמדה, ואלפים נוספים נרצחו בגטו עצמו. כך החל "מבצע היידריך" לחיסול יהודי הגנרלגוברנמן, שטח הממשל הגרמני בפולין, שכלל את ריכוז היהודים הגדול במדינה.

במהלך האקציה הזו, הצליחו האחים משה וצבי זילברברג להימלט. באביב 1942 הגיעו השניים לוורשה והסתננו לגטו, נושאים עמם מידע מזעזע: עדות ראשונה על "הפתרון הסופי" שהחל להתבצע.

ביוזמת מנהיגי הרוויזיוניסטים בגטו, כמו ד"ר דוד וודובינסקי, נפגשו האחים עם מנהיגי היהודים בוורשה, ובראשם אדם צ'רניאקוב, ראש היודנראט. משה זילברברג העיד על הפגישה: "משך שעתיים ומעלה תיארנו בפניו את מראות האימים שהיינו להם עדים. תגובתו לעדותנו הייתה, כי המושל הראשי של פולין, [הנס] פראנק, הבטיח לו אישית (חתימה על הקרח) כי שלושה גטאות בפולין, בערים וורשה, ראדום וקרקוב יישארו על תילם".

פגישה מצמררת במיוחד הייתה עם מנחם קירשנבאום, מנהיג ציוני מוורשה, יליד לובלין בעצמו. "מר זילברברג, מה נשמע בלובלין? הנכון הדבר כי שם כבר שורר שקט?" שאל קירשנבאום בציניות, כלועג לבשורת האחים ומנסה להמעיט בחשיבותה. "כן," השיב זילברברג, "בבית הקברות שורר שקט".

מול חומת הכחשה ואשליות, המשיכו האחים זילברברג להפיץ את האמת. הם עבדו בתחנת הרכבת המזרחית בוורשה, שם למדו ממכונאי פולני על הרכבות היוצאות מלאות יהודים ושבות ריקות מטרבלינקה. כך היו בין הראשונים שהבינו את המתרחש במחנה ההשמדה, שזמן קצר לאחר הגעתם לוורשה החל בפעולתו הנוראית – חיסול יהדות ורשה ב"אקציה הגדולה" של קיץ 1942, במהלכה נרצחו כ-300 אלף מיהודי ורשה בתוך חודשיים בלבד. רק אז הפנימו תושבי הגטו את גודל האסון והבינו שאין מוצא מלבד התנגדות.

נאבקו לספר את האמת

האחים השתתפו במרד גטו ורשה כלוחמים באצ"י (הארגון הצבאי היהודי). צבי נתפס בידי הנאצים, נשלח למחנה העבודה טרווניקי ליד לובלין, ושם נרצח בהתקוממות נוספת. משה שרד את המלחמה והיגר לארצות הברית.

בשנת 1963, לאחר פרסום ספרו של חיים לזר "מצדה של ורשה" על מרד גטו ורשה, כתב משה זילברברג ללזר מכתב נרגש. הוא הביע צער על כך שסיפורם של האחים לא הובא בספר במלואו וביקש מלזר לצרף למהדורה הבאה של הספר את תמונתו שלו, בציינו: "לצערי הרב אין בידי תמונה של אחי צבי, משום שהכל עלה בעשן השמימה".

משה זילברברג נפטר מבלי לראות שוב את תמונת אחיו האהוב. אך לאחרונה, במסגרת מחקר מקיף של מרכז בגין על מחתרת האצ"י, התגלתה סוף סוף תמונתו. בסיועו של מתן שפי, חוקר ישראלי המתגורר בוורשה, קיבל מרכז בגין גישה לפרויקט לסריקת תיקי סטודנטים יהודים מאוניברסיטת ורשה טרום המלחמה, פרויקט שנוהל על ידי מוזיאון וושינגטון לשואה. שם התגלה תיק הסטודנט של צבי זילברברג – ובו תמונתו האבודה.

"זהו רגע מרגש במיוחד", אומר הרצל מקוב, ראש מרכז בגין. "אנו מדברים על אדם שהיה בין הראשונים שניסו להזהיר את יהודי גטו ורשה מפני ההשמדה, ושלחם בגבורה עד מותו במחתרת האצ"י הבית"רית, שמשך שנים הושכחה. כעת, 83 שנים אחרי, אנו מחזירים לו את פניו".

יוסי סוויד, מנהל פיתוח התוכן במרכז בגין וחוקר האצ"י, הסביר: "האחים זילברברג היו מבשרי הבשורה האיומה שאיש לא רצה לשמוע. הם הטיפו להתנגדות כמוצא יחיד, אך ההנהגה לא יכלה לקבל זאת. המקרה שלהם מלמד על הפער הטרגי בין המידע שהיה בידי העדים הראשונים לבין היכולת הנפשית והקוגניטיבית של אחרים להכיל מידע זה. היום מדברים על 'קונספציה' ועל עיוורון קולקטיבי המונע מקבוצה לראות את האמת הניצבת מולם, ונראה שזה בדיוק מה שקרה שם".

מעניין לציין שדווקא לאחר שמנהיגים כמו קירשנבאום הבינו את חומרת המצב, הם הודו בטעותם והצטרפו למאבק. "אני מכה על חטא, על עיוורוני בעבר", אמר קירשנבאום בפגישה מאוחרת יותר. "אם נהיה מוכנים להתנגדות מזוינת, ניפול בקרב כאן בין חומות הגטו - לפחות נצא ידי חובה כלפי הדורות הבאי

המכתב ששלח משה זילברברג לחיים לזר, בו הוא מצרף לו את תמונתו ומבקש מלזר לנסות ולאתר את תמונת אחיו צבי, מפני ש"הכל עלה בעשן השמימה"צילום: מרכז מורשת בגין)