שורדת השבי אמילי דמארי על החטיפה: "אמרתי שאני מעדיפה להישאר ולמות פה"

בכפר עזה נערך היום כינוס למען גלי וזיו ברמן שנחטפו מביתם שבקיבוץ. במהלך הכינוס, דיברו שורדות השבי אמילי דמארי ודורון שטיינברכר ששוחררו משבי החמאס בעסקת החטופים האחרונה. 

דמארי קראה בדבריה להשבת החטופים: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות נשאל כולנו, מה נשתנה מאז שהשמיים נפלו, עברה שנה וחצי והם לא חזרו. אומרים בפסח בני חורין, הגיע הזמן שזה יקרה, הם בתופת של מנהרות עזה, אל תשכחו עם יקר שלי, אל תשכחו את החברים והמשפחות שבמנהרות בתת תזונה. אל תשכחו את משפחות השכול, אל תשכחו את החיילים הגיבורים". 

אמילי סיפרה: "בבוקר שבת הנוראית ההיא מחבלים שטופי שנאה פרצו לי לדירה. גלי ואני הסתררנו בחדר והם פרצו את הדלת. צעקתי לו שפגעו ליד ביד ואיבדתי הכרה לכמה שניות. הם לקחו אותי ואת גלי ואמרתי להם שאני מעדיפה להישאר ולמות פה. נחטפו לעזה יחד עם זיו". 

דורון סיפרה כי "זה השכונה שעד 6 באוקטובר הייתה בית עבורי, ועכשיו אני מסתכלת על חורבותיה. התעוררתי לקולות של אזעקות, יריות ומחבלים שחודרים וכובשים את כפר עזה. הודעות התחילו להגיע עם בשורות על חברים שנפצעו ונרצחו, ואף אחד לא תיאר לעצמו שבאמת חטפו אנשים. אני לא תיארתי לעצמי שאהיה בעזה באותו היום". 

"אמילי ואני זכינו לחזור אחרי 471 ימים בשבי, זכיתי להתחיל את השיקום שלי, אבל אני לא באמת יכולה להשתקם כשאני מסתכלת על הגדר שמולי. גלי וזיוי, יחד עם עוד 57 חטופים וחטופות, עדיין שם. מגיעה להם חירות - גם למשפחות, לחברה הישראלית. מהיום ששוחררתי אני חלק מהמאבק להשבת החטופים, המאבק להשבת גלי וזיוי. ביום שבת נציין את חג החירות. בשנה שעברה התפללתי להיות חופשיה ולציין את החג עם משפחתי, היום אני חופשיה, אבל החופש לא יכול להיות אמיתי כל עוד יש עדיין חטופים בעזה. כל עוד גלי וזיוי עדיין בשבי", אמרה.

עוד הוסיפה: "'גלי וזיוי תמיד ביחד'. זה כמו ביטוי שאי אפשר להגיד בנפרד. הם תמיד חוגגים את החיים, תמיד מוקפים בחבורה שהיא כמו משפחה ומאירים כל מקום. אני לא יודעת אם הם שומעים אותנו - אבל גלי וזיוי, אנחנו לא מוותרים. אף אחד לא עוצר ולא שוכח עד שתחזרו הביתה. זו המשימה של כולנו. לא לוותר".