זה לא כהניזם שחדר למשטרה, זה שב"כ שחדר לפוליטיקה

במשך שבועות ניהל שירות הביטחון הכללי בדיקה שקטה של התנהלות המשטרה בהר הבית. לא בעקבות אירוע טרור או מידע מודיעיני קונקרטי, אלא מתוך תחושת חשש כללית: שהכהניזם חודר למשטרת ישראל. החשש הזה, כך נראה, לא התבסס על שמות או תנועות מסוימות – אלא על אווירה. על מגמה. הדיווח על קיומה של הבדיקה פורסם לראשונה על ידי עמית סגל בחדשות 12.

הטריגר היה האירוע שהתרחש בתשעה באב האחרון. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ביקש לעלות להר הבית עם פמלייתו. בתחילה, מי ששימש אז כממלא מקום מפקד מחוז ירושלים סירב לאשר את העלייה. לבסוף, בהחלטה שנויה במחלוקת, ההתנגדות בוטלה. השר עלה להר, ובמקום נערכו גם תפילות יהודיות פומביות, לרבות השתחוויות – בניגוד לעמדת השב"כ, אך לא בניגוד לחוק.

נציגי שב"כ שישבו בחפ"ק באותו יום העבירו את המידע לראש השירות, רונן בר. זמן קצר לאחר מכן, כך לפי המסמכים שפורסמו, בר הורה על איסוף ראיות למעורבות הדרג המדיני. לא מדובר בפעולה נקודתית מול מידע קונקרטי, אלא בהנחיה רחבה ומוגדרת מראש. מטרת הבדיקה, כפי שנוסחה במסמך פנימי, הייתה: "לבדוק את התפשטות הכהניזם למוסדות אכיפת החוק ולהביא ממצאים על מעורבות הדרג המדיני".

כאן כבר מדובר בחציית קו ברור.

הבדיקה לא עסקה בעבירה פלילית. לא הוצגה תשתית מודיעינית ספציפית. המוקד היה מדיניות, לא פעולה חריגה. נבחר ציבור, לא חשוד בפלילים. עמדת השב"כ לא הייתה סביב השאלה "האם הופרה הוראה" – אלא "האם הכיוון שאליו נעים גופי האכיפה מדאיג אותנו".

בן גביר בפתח ישיבת הסיעה, בשעה שהסערה מול שב"כ מגיעה לשיא חדש. "רונן בר אוסף ראיות נגד שרים – זו קונספירציה מסוכנת"צילום: Yonatan Sindel/Flash90

ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיב לדיווחים ואמר כי בר אמנם שיתף אותו בעבר בחשש לחדירת רעיונות כהניסטיים למשטרה, אך לא קיבל ממנו אישור לפתוח בבדיקה. לדבריו, "המסמך שפורסם – שמראה הנחיה מפורשת של ראש שב"כ לאסוף ראיות נגד הדרג המדיני – מזכיר משטרים אפלים, חותר תחת יסודות הדמוקרטיה, ומטרתו להפיל ממשלת ימין".

בן גביר עצמו החריף את הטון. אם בתחילה האשים את בר בריגול פוליטי, כעת עבר להאשמות חמורות בהרבה. בהצהרה שמסר בפתח ישיבת סיעתו, אמר: "ממקורותיי אני יודע לומר היום בוודאות – מדובר באיסוף חומר על מפכ"ל המשטרה, רב ניצב דני לוי. מדובר בקשר וקנוניה לביצוע סיכול ממוקד נגד ראשי ארגונים ביטחוניים – השב"ס והמשטרה. אבל חמור מכך – רונן בר קשר קשר נגד נציגי ציבור נבחר במדינה דמוקרטית, כשהוא מורה לאסוף מידע מפליל על שרים בממשלה".

בן גביר הדגיש כי כלל המינויים שביצע היו של קצינים ותיקים ומוערכים מתוך המשטרה עצמה, והכחיש כל "חדירה כהניסטית". לדבריו, התמונה שנחשפת כעת היא של ראש שב"כ שחוצה קווים אדומים ומנסה לערער את ריבונות הדרג הנבחר. הוא קרא לראש הממשלה להקים ועדת בדיקה ממשלתית "שתחקור את ניסיון ההפיכה וההתנהלות העבריינית של ראש השב"כ".

בנקודה הזו, כבר לא מדובר רק בעימות בין מוסדות. מדובר באשמות חסרות תקדים: כי גוף חשאי, שמוסמך לסכל טרור, מפעיל יכולות מודיעיניות נגד נבחרי ציבור, לא מתוך חשד – אלא מתוך הסתייגות אידיאולוגית.

ברגע שבו גוף ביטחוני הופך השקפת עולם פוליטית לקטגוריה מבצעית שיש "לסכל", נשמטת הקרקע שמתחת ליחסי אמון בסיסיים בין הציבור לבין המדינה.

כשהשב"כ עוקב אחרי מדיניות נבחרת, לא בגלל עבירה אלא בגלל אג'נדה – הוא כבר לא מזהה סכנה. הוא פשוט לא מקבל את תוצאות הבחירות.

השאלה היא לא ימין או שמאל. השאלה היא גבולות הסמכות. האם לגוף חשאי יש לגיטימציה לאסוף מידע על שרים, מפכ"לים, ומדיניות, בגלל שזו לא מתיישבת עם הקונצנזוס המקצועי שלו?

עוד בתחילת שנות ה־2000, בדיוני הכנסת על חוק השב”כ, הועלתה אזהרה שנדמתה אז מופרכת: מה יקרה אם ראש שירות ביטחון יפעיל שיקול דעת עצמאי וייכנס לתחום הרגיש של הפעלת סמכות כלפי הדרג המדיני. בדיון סגור, שדבריו נחשפו ב”הארץ”, הזהיר אחד המשתתפים (ששמו נותר מושחר עד היום) כי “יכול להיווצר מצב שראש השירות עושה חקירה בעלת רגישות פוליטית, והממשלה לא מעוניינת שימשיך בזה”. אז חשבו שזה תרחיש דמיוני. אבל כעת, כשהשב”כ מואשם באיסוף מידע על שרים, מפכ”ל ואג’נדה נבחרת — נדמה שהוא מתגשם בדייקנות מטרידה

בר לא טוען שהוא לא אמר את הדברים. הוא טוען שלא הורה על חקירה. אבל ההנחיה שנשלחה בכתב לאנשיו – לאסוף מידע על הדרג המדיני – היא קביעה מובהקת. ולא מדובר במחדל – מדובר במדיניות.

השב"כ לא נועד לסנן את רוח הציבור. הוא נועד למנוע פיגועים. ברגע שהוא בוחר לעקוב אחרי המדיניות שהציבור בחר בה, זו כבר לא שמירה על הדמוקרטיה. זו התערבות בה.

וכשהשב"כ מסמן את מי שהציבור בחר בו כאיום, הוא מפסיק להיות מגן. הוא הופך להיות שחקן.