בבארי מאוכזבים: "השביעי באוקטובר שינה את הכול. אין פרטנר בצד השני"

במהלך ראיון לתוכנית הבוקר עם בני טיטלבוים בכאן מורשת, רמי גולד, חבר קיבוץ בארי, שיתף בתחושותיו בעקבות אירועי השביעי באוקטובר, והשפעתם על הקהילה בעוטף עזה. גולד תיאר את הטלטלה שעברו רבים בקיבוץ והבין שהמציאות הביטחונית השתנתה באופן מהותי.

"אני חושב שבשביעי באוקטובר נגמרה המחשבה שאפשר למצוא פרטנר בצד השני," אמר גולד. "יש פה קרב של קנאות דתית, לא של פשרה או דיאלוג. זה לא עניין של טריטוריה או כלכלה – זה עניין דתי עמוק, והדרך היחידה להתמודד היא להראות להם שזה לא משתלם".

התפקחות כואבת ואובדן התקווה לדו-קיום

גולד דיבר על השינוי התודעתי שעברו רבים בקיבוץ בעקבות האירועים הקשים. לדבריו, התקווה לדו-קיום נרצחה יחד עם הבולטים מבין תומכי השלום. "הבולטים שבהם, שהיו שייכים לאנשים שרצו שלום, נרצחו באותו היום," אמר גולד, "והאחרונים שעוד האמינו שיש אפשרות לחיות בקיום משותף – נעלמו".

לדבריו, השביעי באוקטובר חשף את עומק הקנאות הדתית שמניעה את הצד השני, ושבר את אשליית הדו-קיום. "החשיבה המערבית, שהייתי שותף לה כמוך, נגמרה בשביעי באוקטובר. המחשבה שאדם רוצה שיהיה לו טוב פשוט לא עובדת כאן. יש פה מלחמת דת".

החוסן הקהילתי והנחישות להישאר

למרות ההתפקחות הכואבת והמציאות הביטחונית המורכבת, גולד הבהיר כי תושבי בארי נחושים להמשיך לחיות ביישוב ולבנות מחדש את הבית שאבד. "אנחנו חוזרים הביתה, ולא הולכים לשום מקום" הצהיר. "אם המדינה תעזור, זה יקרה יותר מהר. ואם לא, זה יקרה יותר לאט – אבל זה יקרה".

כבר כ-200 תושבים חזרו לבארי, למרות חוסר במבנים ושירותים חיוניים כמו חינוך ובריאות. "ממש מהימים הראשונים, הבאנו לכאן גרעין של אופטימים חסרי תקנה, שחיים פה ומשקמים את המקום כדי שאנשים יוכלו לחזור," סיפר גולד. "אנחנו בתהליך ארוך של החלמה, אבל יש לנו מספיק אנשים אופטימיים וחזקים שממשיכים לתחזק את המקום".

שיקום היישוב: בין בירוקרטיה לנחישות

גולד תיאר את האתגרים הבירוקרטיים שמתלווים לשיקום הקיבוץ, אך גם את הנחישות להמשיך קדימה. "רק לאחרונה התחלנו להרוס מבנים שנפגעו" אמר, והוסיף כי העבודות לבניית 52 יחידות דיור חדשות שנפסקו במהלך הלחימה – חודשו. "תוך שנה ושלושה חודשים יהיו כבר 52 מקומות דיור עם שמות אישיים עליהם ותוכניות פנימיות. המטרה היא ברורה – לשקם את הבית ולחזור לשגרה".

מביטים קדימה בתקווה זהירה

למרות הכאב והאתגרים, גולד הביע אופטימיות זהירה לעתיד. "אנחנו לא יודעים מה יקרה בשנה, בשנתיים הקרובות. איך המדינה תתנהל? איך העולם יתנהל?" תהה, אך מיד הדגיש: "אני אופטימי. אנחנו חוזרים הביתה, ואנחנו נעשה את זה בקצב שלנו".