החטופים מספרים: "מנעו ממנו מזון ומים במשך ימים, הוחזקנו כבולים"

טל שהם, עומר שם טוב, עומר ונקרט ואליה כהן, עברו בשבי עינויים, אלימות פיזית, התעללות פסיכולוגית, והרעבה של ממש. היו ימים שבהם לא אכלו או שתו בכלל. המחבלים נתנו להם מידי כמה ימים פיתות רקובות וירקות שלא ראויים למאכל אדם. הם שתו בחודשים הראשונים מי ים (מים מלוחים), כך דיווח איתי בלומנטל בכאן 11.

הארבעה הוחזקו במנהרות באזור מחנות המרכז כמעט ללא אור יום. הם סיפרו שבמשך חודשים ארוכים נאזקו ברגליים בשרשראות ברזל אחד לשני. בחודשי השבי הראשונים, החטופים נלקחו לחקירות בנפרד, תוך שהמחבלים הטיחו בהם שהם חיילים וספגו אלימות קשה.

עוד דווח, כי הארבעה העבירו לגורמי הביטחון אותות חיים מחטופים שהיו איתם בשבי. אחד  מהם סיפר שהמחבלים השתמשו ב"אותות החיים" נגדם כחלק מטרור פסיכולוגי. הוא סיפר: "המחבלים אמרו לי שאות החיים ממני לא יעזור לי, ושהם ידאגו להרוג אותי".

עומר שם טוב התחזק בשבי וסיפר על הטקס שבו תועד מנשק שני מחבלים על הבמה: "הכלבים אמרו לי לעשות את זה, לא היתה לי ברירה". אליה כהן, היה במהלך השבי בתוך כלוב, והעביר אות חיים מחטוף שעדיין שם. הוא סיפר שהמחבלים נתנו לו להתפלל וזה נתן לו תקווה שייצא מעזה בחיים.

עוד דווח בכאן 11, כי רק בשבועיים האחרונים, המחבלים הביאו להם יותר מזון, אפשרו להם להתקלח, וסיפרו אותם כדי שייראו סביר בזמן השחרור. טל שוהם ועומר ונקרט, היו בשבי עם חטופים נוספים. המחבלים אמרו למי שנשאר מאחור: "הם משתחררים, אתם לא תצאו מעזה".

עומר שם טוב היה רוב הזמן במנהרה, וכמעט ולא ראה אור יום. הוא נחשף מעט לתקשורת וידע שמשפחתו נלחמת עליו - הוא זיהה אותם בהפגנות למענו וזה חיזק אותו. עומר התחזק בשבי וסיפר עם שובו: "למרות שהיה לי קשה, לא הפסקתי להאמין. האמונה חיזקה אותי".

אליה כהן, היה בשבי עם חטופים נוספים בתוך כלוב, והעביר אות חיים מחטוף שעדיין בשבי. השניים כמעט ולא נחשפו לתקשורת בכלל. אליה סיפר שהתפלל בשבי, וזה חיזק אותו נפשית. הוא אמר: "קשה לי המחשבה שמי שהיה איתי עדיין בשבי".