עשרות אלפי יהודים ששרדו את השואה, לא הורשו לחזור לבתיהם בפריז

ב-1935 ישראל והלן מאלואנצ'יק התגוררו בקומה השנייה בשדרות פרמנטיה 118 ברובע ה-11 של פריז. בני הזוג - מעצב כובעים מפולין, ותופרת צרפתייה התגוררו בדירת שני חדרים יחד עם שתי בנותיהם הקטנות.

חמש שנים מאוחר יותר, לאחר שהגרמנים כבשו את צרפת, גורלה של משפחת מאלואנצ'יק היה כמו גורלם של יהודים רבים בעיר. ישראל גורש למחנות, הלן והבנות ברחו לאזור שלא היה בשליטה ישירה של הנאצים.

כשהלן ובנותיה חזרו לפריז לאחר שחרור העיר באוגוסט 1944, היא גילתה שלא רק שביתם רוקן מכל הרהיטים, אלא שהוא נלקח על ידי זוג אחר, אנדרה פשטאו, מכונאי, ואשתו איבון, כך פורסם ב'גארדיאן'.

הלנה נאלצה לעבור לגור עם קרובי משפחה שנותרו בחיים, היא גילתה שישראל נרצח באושוויץ, בין 40,000 יהודי פריז שנספו במחנות המוות. ביוני 1946 קבע בית משפט שהלן אינה יכולה לחזור לדירה, שם שהתה משפחת פשטאו עד 1956.

כעת ספר חדש, Appartements témoins (בתים עדי השואה) שיצא לאור במלאת 80 שנה לשחרור אושוויץ, חושף כיצד משפחת מאלואנצ'יק לא הייתה מקרה בודד. השלטונות הצרפתיים סירבו לאפשר לעשרות אלפי יהודים פריזאים ששרדו את המלחמה לחזור לבתיהם.

מהספר עולה כי הדיירים שעברו לגור בבתים יהודיים נראו מופתעים ולעיתים מאוכזבים מכך שהדיירים הקודמים שרדו ורצו את דירותיהם בחזרה. הרבה פריזאים היו בטוחים שהיהודים לא יחזרו. ואחרי המלחמה, הרבה מהאנשים שחיו בבתים יהודיים הופתעו מכך שהמשפחה היהודית שבה לעיר.

שרה גנסבורגר, פרופסורית באוניברסיטת העילית של פריז Sciences Po, אמרה ל'גארדיאן' כי בני הזוג מאלואנצ'יק היו אחת מ-25,000 משפחות יהודיות שלא הורשו לחזור הביתה, היות וגורמים צרפתיים טענו אז כי משפחות לא יהודיות שבתיהן נפגעו או הופצצו הועברו לדירות של יהודים שגורשו. המעבר לבתים יהודיים היה "התנהגות נורמלית ונפוצה" באותה תקופה.