התצפיתניות בישלו למחבלים - ולא הורשו לאכול, אם בכו הן נענשו

הפרטים מהסיוט שעברו החטופים במשך יותר מ-482 ימים שבהם הוחזקו בשבי חמאס מתגלים אט אט. ארבל יהוד למשל, ששוחררה היום הייתה לבד בשבי עד שפגשה הבוקר את גדי מוזס. היא הוחזקה בידי מחבלים המשתייכים לתת-ארגון שכפוף לג'יהאד האיסלאמי - לא מודעת למה שמתרחש בחוץ, ולמה שאירע בקיבוץ שלה בבוקר הנורא של 7 באוקטובר.

בחדשות 12 דווח כי גם גדי מוזס לא ידע את כל מה שקרה, למרות שנחשף מדי פעם לשידורי טלוויזיה ורדיו. כשפגש את החיילות בנקודת החבירה עם צה"ל, הוא שאל מה שלום אפרת, אשתו שנרצחה ב-7 באוקטובר. רק שם הוא גילה לראשונה שזוגתו נרצחה ובתו מורן נותרה בחיים.

עוד מעדויות הדרמטיות מהשבי: אגם ברגר הייתה רוב הזמן עם לירי אלבג. השתיים חויבו לנקות ולבשל למחבלים, אך את האוכל שבישלו - המחבלים לא נתנו להן לאכול. כך נעשה גם עם חטופות נוספות. הן חוו טרור פסיכולוגי יום-יום, כל הזמן. המחבלים אסרו עליהן לבכות או לתמוך זו בזו, אחרת היו מטילים עליהן עונשים כבדים.

בחדשות 12 דווח כי לירי ואגם סירבו לרדת למנהרות ורבו על כך עם המחבלים. בגלל התעקשותן, המחבלים נכנעו ולכן הן הוחזקו לרוב מעל הקרקע. האמונה חיזקה את אגם - והיא רצתה להעביר את המסר למשפחתה דרך חטופים שחזרו. היא חרטה את מספר הטלפון של אביה ואימה על כוס פלסטיק באמצעות סיכה שקיבלה כדי לסגור את החיג'אב - כדי שיוכלו להתקשר אליהם.

לירי סירבה לעזוב את אגם ברגר במעמד השחרור. היא עמדה באומץ מול המחבלים, התעקשה. בסוף, כדי שתבוא איתם, הם אמרו לה שהיא הולכת לצלם סרטון. אז היא גילתה ששיקרו לה והיא השתחררה ואגם נשארה בשבי עד הפעימה הנוכחית.

בנוסף, חטופות שחזרו מהשבי בעזה שיתפו במה שהתרחש אחרי שחוסל מנהיג חמאס יחיא סינוואר: "העזתים שפגשנו לא כל כך התרגשו מהמוות שלו. יש כאלה שאפילו אמרו שהם היו מוכנים לירות בו. הם יותר התבאסו שהנייה חוסל".