החטוף שחולץ במבצע: "העם שלנו לא משאיר אף אחד מאחור"

לואיס הר נחטף מקיבוץ ניר יצחק לעזה יחד עם בני משפחה נוספים, שם היה שבוי במשך 129 ימים. "אני לא הולך להפגנות. המתח הזה לא עושה לי טוב", הוא מסביר לבני טיטלבוים ב"כאן מורשת", "אני לא מסוגל לשאת את זה על הגוף שלי".

דעתו על עסקת חטופים צפויה, אך מרגשת: "הדבר הכי חשוב בשבילי זה להחזיר את החטופים. לא אכפת לי באיזה מחיר", הוא משתף. "היינו צריכים לעשות את זה קודם," הוא אומר כאשר נשאל על עסקה להשבת החטופים, ומיד מוסיף, "אם היינו פועלים בזמן, זה היה עולה לנו הרבה פחות".

הר עצמו לא שוחרר דרך עסקה, אלא בחסדי שמים על ידי חילוץ של צה"ל מלב עזה. הוא משחזר את אותם רגעים: "זה היה בהפתעה מוחלטת. פתאום פיצוץ באמצע הלילה, לא הבנתי מה קורה. חשבתי שמפוצצים את הבניין", הוא מספר לבני טיטלבוים ב"כאן מורשת". רגעי החילוץ נחרתו בזיכרונו לעד: "כשחייל תפס אותי ואמר לי, 'לואיס, צה"ל, צה"ל, באנו לקחת אתכם הביתה', הבנתי שאני בידיים הכי טובות שיש".

תנאי השבי שלואיס מתאר מציירים תמונה קשה: "מקלחת הייתה פעם ב-12 יום, עם דלי מים לכולנו. זה מה שהיה". בתוך המציאות הקשה, הוא ואחרים נאחזו בחלומות: "חלמנו על עולם אחר מחוץ למקום הזה".

גם בתוך החושך הגדול, החזיק הראמונה שהחילוץ יגיע: "ידענו שאנחנו יוצאים, כי ידענו שהעם שלנו לא משאיר אף אחד מאחור". עם זאת, הוא מתאר את המורכבות של הלחץ הפסיכולוגי שהופעל עליהם: "אמרו לנו שאין לנו מה לעשות בארץ, שזו פלסטין, ושאין פה מקום למישהו אחר. למה לא נחזור לארגנטינה?".

לצד השמחה שבשחרור, יש גם אתגר עצום בשיקום. כשאר נשאל אילו עצות יש לו לתצפיתניות ולמשפחותיהן, השיב: "הכי חשוב זה לא למהר, לקחת את הזמן, לעכל לאט לאט את מה שקרה", הוא מסביר, ומיד מוסיף, "הרי מי שחטוף לא יודע מה גרם ה-7.10 ומה קרה הלאה. זה מאוד קשה פתאום לשים לב לסדר הגודל של מה שקרה".