אימו של הלוחם שנהרג לצד אורון שאול: "פשוט הייתי בהלם, תחושות הבטן מאוד קשות"

היידי, אימו של שחר תעשה הי"ד שנהרג באסון הנגמ"ש בשג'עאיה במבצע "צוק איתן" לצד אורון שאול, התייחסה בריאיון ל"ווינט" להודעה של דובר צה"ל על חילוץ גופתו של שאול. 

היידי סיפרה על הרגעים בהם שמעה על חילוץ הגופה: "זה נגמר וזה עצוב. התעוררתי לבוקר מאוד קשה, פשוט הייתי בהלם. אני שמחה שלפחות החזירו אותו, חבל שלא בריא ושלם. תחושות הבטן מאוד קשות". 

"זה החזיר אותי אחורה לגמרי ליום הארור ההוא, עד כדי כך שממש אין לי כוח לתפקד היום. עצוב לי שאני צריכה לקבל את זה בצורה כזאת שאורון לא בחיים. ומה יש לי להגיד לזהבה, שלפחות יש לה משהו עכשיו בישראל, שיש לה קבר לבכות עליו? היא הייתה גם מגיעה לכולנו, ממש קשה לחשוב שלה לא היה כלום בכל העשור הנוראי הזה שהיא לא חיה, בלי להבין אם הוא חי או מת", סיפרה. 

מאז שבניהו נהרגו, זהבה ויתר המשפחות שבניהן נהרגו באסון שמרו על קשר. היידי תיארה: "אנחנו תמיד תמיד בקשר, תמיד שואלות דרך הקצינות נפגעים, מעודכנות לגביה, הולכות לפעמים לבקר, בזמן האחרון בגלל כל המצב אחרי 7 באוקטובר אז פחות, אבל הייתי מעודכנת לגביה ולגבי מצבה הבריאותי, ונסענו אליה כמה פעמים הביתה. אנחנו די שומרות אחת על השנייה, וגם אם אנחנו לא נפגשות בכל יום, אנחנו מאוד מעודכנות. יש לנו קבוצה של כל החבר'ה של הנגמ"ש ואנחנו מתכתבים בה".

היידי אף אמרה למשפחתו של אורון "לפחות יהיה קבר בישראל שיוכלו לבכות עליו, אחרי 10 שנים". 

היידי אמר הרקע המלחמה: "המצב נוראי. לא היה לי נחת מאז 7 לאוקטובר, עזוב שאני מצוק איתן, אני לא מצליחה להרים את עצמי. חשבתי שצוק איתן זה המצב הכי קריטי שיכול היה לקרות פה במדינה. מאז הטבח אין לי כוח להרים את עצמי, אין לי כוח כבר לשמוע על חיילים שנהרגים. אין לי אנרגיות מכל המצב הנוראי הזה. כל יום להתעורר מחדש ולשמוע שעוד חייל נהרג, הלב כואב, זה מחזיר אותי אחורה, מביא אותי למצב של לחיות ולא לחיות. 10 שנים עברו אך הזמן לא מרפא. להפך, האובדן קשה מנשוא והגעגוע הופך נורא יותר. הזמן לא מרפא אותנו בכלל. אי אפשר להסביר את זה, זר לא יבין אותי".