המסר של המשפחות בעצרת: "אנחנו כאן עד החטוף האחרון"

ערב לפני השבתן המתוכננת של שלוש חטופות ראשונות מעזה, המוני אנשים הגיעו לעצרת המרכזית בכיכר החטופים בקריאה להבטחה מידית להשבתם של כל 98 החטופים. במהלך הערב צוין יום הולדתו השני של כפיר ביבס בשבי החמאס.

עופרי ביבס לוי, אחותו של ירדן ביבס ודודתם של אריאל וכפיר ביבס החטופים, נשאה הערב דברים בעצרת המרכזית בכיכר החטופים, לציון את יום הולדתו השני של כפיר. בקהל נפרש שלט ענק עם תמונתו של כפיר ובלונים כתומים הופרחו לשמיים.

עיקרי דבריה של עופרי בעצרת

אני עופרי, אחות של ירדן, גיסתה של שירי ודודה של אריאל וכפיר. לפני שנתיים, בשעה 6:59 בבוקר ירדן שלח לנו הודעה בקבוצה המשפחתית- תמונה שלו אוחז בכפיר שרק נולד וכתב "אפשר לקרוא לי אליעזר" וצירף אימוג'י של גזר. 

שנתיים אחרי, באותה שעה היום בבוקר, אני מנסה לכתוב, בפעם השניה, ברכה ליומולדת לילד שלא יכול לחגוג. לילד שלא פה לשמוע אותה. לילד שנמצא בגיהנום. לילד שאולי אינו בין החיים. והמילים לא יוצאות, רק דמעות. איך חטפו מכפיר את הזכות לשמוח ביום הולדתו? להתרגש מהעוגה, לקרוע עטיפות ממתנות, לגדול עטוף בחום ואהבה?.

סליחה כפיר, היית צריך להיות כבר בבית. אין לי הרבה תמונות של כפיר. לא זכיתי לראות אותו גדל. בני שנולד לא מכיר את בן הדוד המתוק שלו. התמונה האחרונה שיש לנו של כפיר, חבוק בזרועות אמא שירי המבועתת יחד עם אחיו אריאל, הפכה סמל לכל מה שרע ואכזר בעולם. ובתוך כל טלטלת הרגשות של השבועות האחרונים, אני מנסה להתנחם במחשבה שהשנה, יום ההולדת של כפיר, הוא התאריך בו יאושר סופית ההסכם ולקוות שיום זה יהפך סמל לתקווה, להתחלה חדשה, לשיקום, להחלמה של אומה שלמה. 

אני עומדת פה נרגשת וחרדה ובסערת רגשות. נחתם הסכם ועכשיו יש 98. חטופים שצריך להחזיר. לא נסכים לעצור עד האחרון. אם העסקה הזאת תקרוס, נקרוס יחד איתה. לא רק המשפחות, המדינה כולה. יש מי שמרשים לעצמם לחרוץ גורלות- של חטופים חיים, של משפחות חללים, של מדינה שלמה. ואנחנו לא ניתן להם! לא נאפשר להם להמעיט באחריותם או לסגת מהמחויבות שלהם. נכריח אותם לשמוע את קולנו, את הזעקה של כולנו שקוראת- להחזיר את כולם. את כולם!. ירדן, שירי, אריאל וכפיר מחכה כבר כל כך לחבק אתכם. אוהבת.

שורדת השבי עמית סוסנה אמרה בכיכר החטופים: "ההסכם חייב לכלול את כולם. חייב כבר עכשיו לגבש את השלב השני של ההסכם ולדאוג שאף אחד לא יישאר מאחור. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לחזור על אותה טעות שוב. אסור לנו לפספס את ההזדמנות הזאת שאולי לא תחזור שוב. לא נסלח לעצמנו אם זה יקרה".

שורדת השבי עדינה משה אמרה בעצרת בכרמי גת: ״עם השמחה שתגיע בשובם נשארת הדרך לנסות להחלים וזה לוקח זמן לא קצר. הם יצאו מהמנהרות, אבל המנהרות לא יוצאות מהם״.

אופיר שרעבי, בתו של יוסי שרעבי הי״ד: ״אנחנו ערב לפני תחילת ההסכם. הסכם שבו סוף סוף נתחיל לקבל אלינו את החטופים והחטופות שחיכו יותר מידי זמן לחזור. אם ההסכם הזה היה קורה בזמן, אבא שלי היה חוזר אלינו ומחבק אותנו. אבל הוא קורה מאוחר מדי. הלב שלי מתרחב רק מהמחשבה על כל חטוף וחטופה שיחזרו לחיבוק של מי שמחכים להם כל כך. אבל אסור שנעצור שם. היה נכון לחתום על ההסכם, וחובה להמשיך אותו עד שכולם כאן. חייבים להביא את כל החטופים שנרצחו לקבורה, לא לוותר על אף אחד ואחד. בשבילם, ובשבילנו״.

ענת אנגרסט, אמו של מתן אנגרסט: ״מתנוש ילד שלי, כמו שנלחמת אני מבטיחה לך שאני אמשיך להילחם עליך. מאחורי כל אזרחי מדינת ישראל, הם לא מוכנים להפקיר חייל פצוע בשטח, הם לא מוכנים להפקיר אף אחד. אנחנו דורשים ממשלת ישראל שהיום ה43 למימוש העיסקה יהיה היום הראשון של השלב השני. להמשיך להציל חיים ברצף להשיב לקבורה את הנרצחים.סיום מלחמה הוא לא מחיר סיום מלחמה עם השבת כל החטופים הוא הישג אדיר למדינת ישראל״.

צבי זוסמן, אביו של רס״ל במיל׳ בן זוסמן ז״ל: ״כעת, לאחר שפגענו אנושות באויב, לאחר שהבאנו עסקה ראשונה, לאחר מספר פעולות חילוץ וכעת כשאנחנו בעיצומה של עסקה שניה ובתקווה האחרונה שתביא את כולם, כל 98 הביתה, ניתן לומר כי הניצחון בהישג יד.כעת הזמן לעצור את המלחמה, לממש את ההשגים ולהשיב את החטופים כולם, כל ה 98, ומבלי לוותר על מטרות המלחמה! אותן מטרות, שאני משוכנע שמנהגי המדינה ידעו לממש בזמן הנכון ובדרך הנכונה״.

לקראת העברת רשימת המשוחררות שעתידות להשתחרר מחר, מטה משפחות החטופים מבקש מהציבור הרחב בכל לשון של בקשה: "אנא אל תתנו יד להפצת שמועות. יש להיצמד אך ורק לדיווחים של גורמים רשמיים. בנוסף, אנו מבקשים מהציבור ומכלי התקשורת לשמור על פרטיות המשפחות ולהימנע מפניות אליהן בנושא".