ליל שישי של שובבי"ם ומחשבות על החטופים בעזה  | טור מיוחד

ר' מרדכי נכנס בבוקר יום שישי לבית המדרש במהירות, כשהלחץ ניכר על פניו. הוא עובר בין המתפללים ומחפש מישהו שעדיין לא אמר ברכת התורה וברכת "המעביר חבלי שינה". "סליחה", הוא פונה לכל אחד ואחד בבקשה, "אמרת כבר המעביר חבלי שינה? תוכל להוציא אותי?" המתפללים, כל אחד בדרכו, משיבים בשלילה - זה מניד ראשו ימין ושמאל, אלו בידיים מסמנים לו שלא, ומוסיפים פרצוף מתנצל שאומר 'כבר אמרנו את הברכות'.

הוא ר' מרדכי היה לחוץ - רוצה להספיק את המניין הקבוע שלו ב-7:45. הוא מנסה מחוץ לבית הכנסת, אבל גם שם אין מי שיתנדב לומר לו את ברכת התורה. ככל הנראה, רוב המתפללים בדרכם לבית הכנסת עברו מה'קאווע שטיבל', ובדרך לשם כבר אמרו את הברכות כדי שיוכלו לשתות דבר מה לפני התפילה.

"מכאן לא תבוא הישועה", ממלמל מרדכי לעצמו ויורד לקומת המקווה - שם בוודאי ימצא מישהו שבא היישר מהמיטה לטבול למען שמו יתברך. הוא נעמד שם כמה רגעים בפתחו של מקווה הטהרה למצוא אחד שבא לטבול וטרם בירך את הברכות התורה וחבלי שינה.

בחור חסידי מהישיבה הסמוכה מגיע: פאה אחת למעלה, פאה אחת מאחור על האוזניים, הכפתורים בחולצה מכופתרים רק שלושה למעלה, החאלעטל פתוח, והשרוכים בנעליים גם הם לא נעולים פתוחים - הוא בא מוכן לטבול - 'א טובל און ארויס'.

"בוחר'ל, בוחר'ל", הוא חוסם לו את דרכו ועוצר אותו בעדינות, "ברכת התורה כבר אמרת? - אתה יכול להוציא אותי?"

הבחור, חצי יושן, לא יודע מאין זה נפל עליו, עונה: "אההה, לא ישנתי כל הלילה, נרדמתי הבוקר..."

מרדכי כמעט אומר נואש אך החליט לחכות עוד כמה רגעים לבא בתור שיעביר את אצבעו, ויכנס לדלת המסתובבת למקווה. אברך עם שקית בגדים להחלפה מגיע גם הוא לטבול. בנחת ובמתינות נעמד בכניסה ומסיים את הסיגריה תוך כדי שהוא מאזין לקו הנייעס המצונזר. מרדכי עוצר אותו ושאלתו עמו.

"כן, בוודאי", עונה האברך, "רק אכנס לטבול ואבוא לפטור אותך." 

"והיה ביום ההוא נאום ה' צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח יט). נבואה זו מבשרת כי לאחר ביאת משיח צדקנו ובניית בית המקדש השלישי, יהפכו ימי הצום והאבל לימי חג ושמחה.

הידיעה על חתימת ההסכם להשבת החטופים הביתה הציפה את העם כולו ברגשות עזים. עוד בטרם נראו בנינו ובנותינו יורדים מרכבי הצלב האדום ומתחבקים עם יקיריהם, פרץ גל אדיר של תקווה ושמחה. הבשורות המרגשות שנחשפו באמצעי התקשורת המחישו שוב את ייחודו של עם ישראל - עם שמוכן להקריב ולשלם מחיר כבד למען חיי אדם.

קידוש השם הגדול שהתרחש באולפני התקשורת היה עדות חיה לאחדות העם ורגש יהודי הפועם בלב כל אחד ואחד ללא הבדל דת גזע ומין. כתבים ועיתונאים, דתיים וחילונים כאחד, לא יכלו להסתיר את התרגשותם. הפרשנית דנה וייס מחדשות 12 לא יכלה לעצור את דמעותיה בשידור חי כאשר דיווחה שההסכם הגיע לשלב הסופי. איש התקשורת ישראל כהן בירך בהתרגשות "ברוך מתיר אסורים" ו"ברוך פודה שבויים", ואליהם הצטרפו רבים ברשתות החברתיות בברכות "ברוך הטוב והמיטיב" ו"שהחיינו" - רגע נדיר של אחדות, רגע של התעלות וקידוש שם שמים ברבים.

כך גם השדרן מנדי גרוזמן החב"די מכאן מורשת, בשידור עם הפרשן עקיבא וייס, בחר דווקא לפתוח בפרק תהילים במקום "לברבר" כלשונו. "למנצח מזמור לדוד יענך ה' ביום צרה", הוא אמר פסוק בפסוק, בתפילה שאיש לא יטרפד את העסקה.

מדינת ישראל נמצאת בתקופה רגישה ומורכבת שטרם נראתה כמותה. הטלטלה הנפשית והפיזית מורגשת בכל שכבות העם, מימין ומשמאל. יחד עם זאת, למרות חילוקי הדעות (למעט מעטים בימין הקיצוני), כולם תומכים בהשבת החטופים ושלמים איתה. ת'אמת היא שהמילה "שלמים עם העסקה" אינה מדויקת, כי אף אחד אינו בעד "העסקה" עצמה - כולנו בעד השבת בנינו ובנותינו הנמקים בשבי בעזה מזה למעלה משנה. את הדרך לביצוע המשימה הזו הפקדנו בידי הממשלה, ואין ספק שהם נכשלו בה - כישלון חרוץ.

'רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום'. לפני כחודש ימים חגגו בישראל, בעיקר בקרב הימין והימין הקיצוני בראש, את היבחרו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית. הימין תלה תקוות רבות בטראמפ, והאמינו בו כבמשה עבדו כי יפעל בהתאם לציפיותיהם. זה לא קרה, דונלד האיש בגד בהם עוד קודם השבעתו לנשיא ארה"ב בשנית, והחשש מהבאות. 

לקיצונים בימין אלו אשר חשים נבגדים מדונאלד בן פרד לניצחונו התפללו ותפילתם גם נשאו פרי, הרשו לי לצטט דברי שכתבתי למחרת ניצחונו כאן באתר: ''אמנם, דמותו של טראמפ רחוקה מלהיות חפה מביקורת. נאמר זאת כך, בלשון המעטה - האיש לא הכי יציב ביקום… ניצחונו של טראמפ אולי נותן לנו אתנחתא קלה בתוך המבול בו אנו חיים, ומקום לאופטימיות זהירה באשר לעתיד היחסים בין המדינות והשלום באזור. אך בסופו של יום, אין לנו לסמוך אלא על אבינו שבשמים… העדפותינו האישיות, תקוותינו ואף הימורינו על המועמד המועדף - כל אלה משניים לתוכנית האלוקית.'' 

הבוקר, כאשר ראיתי את הדאגה והלחץ על פניו של מרדכי המחפש מישהו שיוציא אותו ידי חובת ברכת התורה וברכת "המעביר חבלי שינה", ככל הנראה היה ער כל הלילה, בשל לימוד שעות רצופות בליל שישי  של שובבים כנהוג, התעוררה בי מחשבה מטלטלת. החטופים - כבר שנה שלמה שאינם ישנים. שם במנהרות בעזה אין להם לא יום ולא לילה, לא ברכות התורה לא המעביר חבלי שנה ולא פת שחרית.

והנה, ביום ראשון נתרגש כולנו עם שובם של הראשונים מבין שלושים ושלושה החטופים בפעימה זו. התקווה היא שהעסקה הכוללת תצא לפועל ללא הפרעה (מצידם של בן גביר וסמוטריץ ואחרים), ונזכה לראות את כל תשעים ושמונה החטופים והחטופות חוזרים הביתה אל חיק משפחתם. וכדברי הנביא זכריה יהפכו גם הימים האלה לששון ולשמחה וליום טוב.