"הוא הספיק לצרוח להם: "אל תירו אני יהודי!"

מספר פעמים במהלך השיחה, קולה של הגב' רחל נשנק מדמעות. היא בוכה למשך כמה דקות, אוזרת מעט כוח, וממשיכה לספר. היא איבדה בפיגוע רצחני שהיה בכניסה לעמנואל את שלושת היקרים לה מכל. ילדה קטנה, בעל ואמא. כעת, היא משחזרת את הרגעים הקשים ושוב פורצת בבכי לנוכח העובדה שהיא עומדת לקראת שמחת נישואי בנה – ואין לה כסף עבור ההוצאות המינימליות ביותר.

הפיגוע התרחש לפני 22 שנה. היא זוכרת את הפרטים הקודמים במדויק. משם, הכל מטושטש ולא ברור. "המתנו לאוטובוס הרבה זמן. הוא הגיע באיחור משמעותי. עלינו לנסיעה מבני ברק לעמנואל, כאשר בעלי המתין לנו בבית ואמא שלי נסעה איתי כדי לסייע לי עם שלושת הילדים הקטנים". תאומות בנות 11 חודשים, וילד קטן.

לקראת סוף הנסיעה, סמוך לעמנואל, הם שמעו פיצוץ, כתוצאה ממטען צד שפוצצו מחבלים שהתחבאו בסמוך. "בהתחלה חשבנו שמדובר בתאונה. הנהג שמר על שליטה כדי שלא נידרדר לתהום, ואז – כאשר הצליח לעצור את האוטובוס, החלו המחבלים לירות לעברנו מטווח קרוב".

לא משאירים את האלמנה לבד! תורמים עכשיו לנישואי היתום

כל נוסעי האוטובוס השתטחו על הרצפה, והיא – הייתה האחרונה להשתטח ארצה. היא הייתה צריכה לדאוג קודם כל לילדיה. אמא שלה, נכנסה להלם ולא תקשרה עם הסובבים אותה. היא נרצחה על ידי המחבלים. כדור פגע בראשה. הי"ד. "אמא שלי נפטרה במהירות, עם חיוך רחב על הפנים", משחזרת בתה.

אחת מהתאומות נרצחה אף היא במקום. הי"ד. התינוקת השנייה שרדה ב"ה את התופת – והבן, נפצע מהכדורים ששרקו סביבו. עד היום יש לו רסיסים ליד האוזן. קליע נוסף חדר לכתף, פספס ב"ה את הלב בס"מ בודדים. בניתוח מורכב הוציאו את הקליע, אך קושי פיזי נותר לו עד היום.

היא בעצמה נפצעה גם כן. כדור שירו המחבלים ימ"ש נכנס לה לאוזן ויצא דרך העיניים. היא איבדה את עין שמאל, וסובלת עד היום מנכות. היא משחזרת את רגעי האימה: "ישבנו על הרצפה, צעקנו 'שמע ישראל' ופרקי תהילים, והתפללנו שנזכה לצאת בחיים. זה לא היה נראה הגיוני באותם רגעים".

באמצעות מכשיר סלולארי ישן היא חייגה לבעלה. בזכות אותה שיחה, בכלל עודכנו אנשי ההצלה וכוחות הביטחון שאירע פיגוע, ובעלה – שהיה בבית בעמנואל, יצא עם תושב נוסף לזירת הפיגוע, שם ראו חיילים. הם לא ידעו שמדובר במחבלים מחופשים...

הוא הספיק לצרוח להם: "אל תירו! אני יהודי!" לפני שהיריות שלהם פגעו בו. הוא נפל ומת במקום. בדמעות היא מספרת כיצד עדכנו אותה אחר כך כי ירו לו בלב. הי"ד.

בדמעות היא מספרת:"גם אני וגם בעלי – בעלי תשובה. הוא היה אדם עובד אבל בשנים האחרונות שלו הוא רק רצה לשבת וללמוד כל היום. עשה תעניות ותעניות דיבור והיה שקוע כל הזמן בלימוד. היה לו חלום למות על קידוש ה'. על הטלפון שלו היה את הפסוק 'כי עליך הורגנו כל היום'".

"אחרי הפיגוע חזרתי לגור בבני ברק – העיר בה התגוררתי עם בעלי עד שעברנו לעמנואל. כחצי שנה אחרי הפיגוע ילדתי. לא היה קל לגדל את הילדים בלי אבא, כאשר אני בעצמי נכה. חינכתי את הילדים להאמין שהכל מאיתו יתברך וזה מה שהקב"ה רצה, אבל הקשיים רבים".

אחרי שנים ארוכות של התמודדות, קשים וחובות כספיים, היא זכתה למעט נחת ואושר. "חיתנתי את התאומה ששרדה את הפיגוע לפני כחצי שנה וכעת אני עומדת לחתן את הבן שלי. בחור בן תורה, עב"ג".

אבל יש מה שמעיב על השמחה והנחת. "אני שרויה בחובות עצומים ואני נמצאת במצב שאני עומדת לחתן בחודש הקרוב ואין לי איך לשלם את ההוצאות המינימליות של החתונה".

בשל החובות הרבים שלה, "חשבון הבנק שלי מוגבל ואני זקוקה לעזרתכם. הבן שלי השיג כסף כדי לקנות ביגוד מינימלי, חליפה חדשה - והתחושה שלי נוראית. אני אמא ולא יכולה לדאוג לו לצרכים הבסיסיים. אני לא יודעת איך אצליח לחתן אותו ולתמוך בו כנהוג עם תשלומי השכירות וכו', כדי שיוכל להתחיל את החיים בצורה המגיעה לו. אנא! עזרו לי לחתן את בני היתום!".

איך נוכל לעמוד מנגד אל מול זעקת האלמנה, ששרדה בעצמה את הפיגוע הקשה ומבקשת עזרה כדי לחתן בכבוד את הילד שלה, יתום שלא זוכר את אבא, וחייב אותנו כדי לעמוד מתחת לחופה. כולנו מתייצבים לעזרתה, ותורמים כמיטב יכולתנו. הקב"ה, אבי היתומים, מבטיח בתורה את כל הברכות למי שמסייע לאלמנה ויתומים. ננצל את ההזדמנות, ונזכה לברכת ה'.

לא משאירים את האלמנה לבד! תורמים עכשיו לנישואי היתום